דג המולי (Poecilia sp.) הוא דג מים מתוקים ממשפחת הגמבוזיים, הפופולרי מאוד בקרב חובבי אקווריומים. המולי ידוע ביכולתו להסתגל בקלות לתנאי מים שונים ובמראהו המגוון והצבעוני, מה שהופך אותו לדג אידיאלי הן עבור מתחילים והן עבור מגדלים מנוסים. המוליים חיים בטבע במרכז ודרום אמריקה, שם הם נפוצים במקווי מים מתוקים ומליחים כמו אגמים, נהרות ושפכי מים.

מראה חיצוני ומגוון צבעים

דגי המולי מגיעים במגוון צבעים ודפוסים, המשלבים גוונים כמו שחור, כסף, כתום, צהוב, לבן ואפילו שילובים מרהיבים. בין סוגי המוליים הפופולריים ניתן למצוא את מולי שחור (Poecilia sphenops), מולי מפרש (Poecilia latipinna), ומולי ענק (Poecilia velifera). כל אחד מהם מאופיין בצורת גוף ייחודית וצבעים מבריקים שמוסיפים הרבה לאקווריום. המולי הוא דג קטן יחסית, וגדל בדרך כלל עד לאורך של 5 עד 10 ס"מ בהתאם למין, דבר שהופך אותו לנוח לגידול גם באקווריומים בגודל בינוני.

תנאי גידול באקווריום

דגי המולי נחשבים לעמידים ומסתגלים היטב לתנאי אקווריום שונים, אך כדאי לספק להם תנאים מיטביים. הם מתאימים לאקווריום בנפח של לפחות 60 ליטר עבור קבוצה קטנה, עם מים בטמפרטורה של 24-28 מעלות צלזיוס ו-pH שבין 7.5 ל-8.5. מומלץ לשמור על מים מעט בסיסיים ובעלי קשיות מתונה כדי לדמות את סביבתם הטבעית.
המולי יכול לחיות גם במים מליחים, ולכן אפשר להוסיף לאקווריום מעט מלח – בהמלצת מומחה, כמובן. מערכת סינון טובה והחלפות מים סדירות יתרמו לשמירה על איכות מים גבוהה ולבריאות הדגים. עם מים יציבים, דגי המולי ישגשגו לאורך זמן.

אופי והתנהגות

המוליים ידועים באופיים השקט והחברותי, מה שהופך אותם לשותפים נהדרים לאקווריום קהילתי. הם לא תוקפניים כלפי דגים אחרים, ולכן ניתן לשלב אותם עם דגים רגועים אחרים כמו טטרות, דגי קשת וגורמים.
המולי הוא דג להקה, וכדאי לגדל אותם בקבוצות קטנות של ארבעה פרטים ומעלה כדי לשמור על בריאותם הפסיכולוגית וההתנהגותית. לרוב, הם פעילים במשך היום, מה שמוסיף תנועה וצבע לאקווריום וגורם להם להשתלב היטב בנוף האקווריום הביתי.

תזונה והאכלה

המוליים הם אוכלי-כול, ולכן מתאימים להם תפריטים מגוונים. הם ניזונים היטב ממזון יבש (כמו פלטים או פתיתים לדגים כלליים), מזון קפוא ואפילו מזון חי כמו תולעי דם. מומלץ גם לספק להם תוספת מזון צמחי, כמו טבליות אצות או מזון המכיל ספירולינה, כדי לשמור על בריאותם ולהבליט את צבעיהם העזים.
יש להאכיל את המולי בכמויות קטנות, כמה פעמים ביום, כדי להבטיח שכל הדגים מקבלים את התזונה הדרושה מבלי להעמיס על האקווריום.

רבייה באקווריום

דגי המולי ידועים כדגים משריצי חי – תכונה ייחודית שבה הדגיגים בוקעים חיים מהנקבה, ולא כביצים כמו רוב הדגים האחרים. הנקבות יכולות להשריץ בכל 30 יום בממוצע, עם 20 עד 100 דגיגים בכל השרצה ! כדי להבטיח את הישרדות הדגיגים, יש לספק באקווריום צמחייה צפופה או מקומות מסתור שבהם הם יוכלו להתחבא מפני דגים גדולים יותר. אפשרות נוספת היא להפריד את הדגיגים למיכל קטן עד שיגדלו.
המוליים מתרבים בקלות בתנאים טובים, ויכולים להוות חוויה מרתקת לחובבי דגים המעוניינים לעקוב אחר מחזור חיים שלם באקווריום.

תחזוקה וטיפול

המוליים אמנם עמידים, אך יש להקפיד על תחזוקה סדירה של האקווריום כדי לשמור על בריאותם. יש לבצע החלפות מים שבועיות של כ-25% מנפח האקווריום כדי למנוע הצטברות חנקות ואמוניה במים. המולי רגיש לשינויים חדים בפרמטרים של המים, ולכן מערכת סינון טובה והקפדה על יציבות המים יתרמו לבריאותם.

אם המולי שלכם מראה סימנים של עייפות, ירידה בתיאבון או צבע דהוי, ייתכן שהוא חווה סטרס או שהמים אינם מתאימים לו. כדאי לבדוק את איכות המים ולוודא שהטמפרטורה, ה-pH ורמת החמצן תואמים את צרכיו.

סיכום והמלצות

דג המולי הוא תוספת נהדרת לכל אקווריום בזכות צבעיו המגוונים, אופיו השקט וקלות הגידול שלו. הוא מתאים גם למתחילים וגם למגדלים מנוסים, ומוסיף עניין ואסתטיקה לאקווריום. עם תנאים מתאימים, תזונה מגוונת וטיפול נכון, דג המולי יכול להוסיף הרבה חיים וצבע לכל בית וגינה.
אם אתם מעוניינים לשדרג את האקווריום עם דג חברותי ומרהיב, המולי הוא בחירה נהדרת שתשמח אתכם ואת הדגים האחרים במיכל.

הפוסט מולי מיקס הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

מולי הוא דג נפלא לחובבים שמחפשים קצת צבע באקווריום מבלי להשקיע סכומי כסף גבוהים ואקווריום מסובך ומוקפד. דגי המולי מגיעים במגוון צבעים גדול והם חובבי משחק ואנרגטיים עם נוכחות מורגשת באקווריום. זוהי תוספת מקסימה לאקווריום צמחיה, משריצים, דגי להקה או כל אוכלוסיה שקטה אחרת.

המולים אוהבים מים קשים ובסיסיים ויתקשו להתמודד עם מים רכים וחומציים. הם מסוגלים להסתגל לרמות מליחות שונות (ואפילו חיים במים מלוחים!), בתנאי שהדבר יעשה באופן הדרגתי. יחד עם זאת, אם אתם חפצים לגדל אותם במים מתוקים, יש להוסיף כף מלח גס לכל 10 ליטר מים באקווריום, כדי לאפשר להם תנאי מחיה נוחים וטובים.

הם יכולים להתקיים היטב באקווריומים קטנים יחסית (40 – 50 ליטר לזוג), עם צמחייה ומרחב מספיק לשחייה. מדובר בדגים שקטים ועדינים שמומלץ מאד לא לשלב עם טורפים או דגים אגרסיביים ונשכנים, שעלולים לפגוטע בהם.

קל מאד להבדיל בין הזוויגים: הזכר מעט קטן מן הנקבה וסנפיר השת שלו (בחלק התחתון של הבטן) הפך לצינורית הולכת זרע, הקרויה "גנופודיום" (או סנפין בעברית). הזכר ירבה את הנקבה באמצעות החדרת זרעונים לגופה ע"י הסנפין וכשהנקבה תהרה, תוכלו לראות זאת דיי בקלות ע"י הופעת נקודה שחורה באיזור הביב שלה.

המולים הם משריצים חיים: הדגיגים בוקעים בגוף האם ומושרצים אל האקווריום כשהם חיים ומחפשים מזון. על מנת להבטיח את שרידותם של הדגיגים, מומלץ להכניס נקבה הרה אל קופסת השרצה. לאחר שהדגיגים גדלים קצת ניתן לשחרר אותם לאקווריום, בלבד שהוא יהיה מעוצב עם מקומות מסתור רבים (צמחייה, סלעים וגזעי עץ יעשו את העבודה).

מולים הם אוכלי כל וישמחו לכמעט כל סוג של מזון. שימו לב שהם מעדיפים לאכול מפני המים ולכן רצוי לתת להם מזונות צפים, כמו דפים או גרגרים צפים (אנין נון בגודל 4 למשל, יהיה מצויין).

צריכים עזרה? ייעוץ? הצוות שלנו כאן עבורכם! צרו קשר בטלפון או בואו לבקר אותנו בחווה.
שימו לב, מלאי הדגים בחווה דינמי ומשתנה מיום ליום. לא כל הדגים המופיעים בפוסט נמצאים בחווה.
חוות דג הזהב – מגשימים לכם חלומות באקווריום ובבריכה
חוות דג הזהב, הגפן 3, נווה ימין
טלפון 097660195
האתר שלנו https://www.daghazahav.co.il

צילום, עריכה ושיווק Cobi Hay Digital
קובי חי יעקבי https://www.cobihay.co.il

הפוסט מולי מיקס הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

הגופי, אחד מהדגים הפופולאריים והנפוצים ביותר בתחום דגי הנוי, מגיע אלינו מהים הקאריבי והוא קרוב משפחה של דגי הגמבוזיה. זהו דג קטן (הזכרים יגיעו לגודל של כ 4.5 ס"מ והנקבות – עד 8 ס"מ), ססגוני וקל יחסית לגידול.

הגופי בויית לפני כ – 100 שנים ומאז ניתן לראות אותו כמעט בכל מקום, במגוון עצום של זנים עם צבעים ודוגמאות צבע מסנוורים. הוא אוכל בדומה לדגי גמבוזיה זחלי יתושים וחרקים נוספים (אך רגיש לטמפרטורות מים נמוכות ולכן אינו מתאים לגידול בבריכה בחורף) ויכול להסתדר אפילו במים מליחים ובמים מלוחים, עם תקופת הסתגלות.

לזכרים יש זנב גדול וצבעוני והנקבות צבעוניות פחות וגדולות יותר. הם דגים עמידים יחסית שלא דורשים הרבה מקום, כך שהוא יהיה נהדר גם לאקווריומים קטנים ולחובבים שמתחילים את דרכם בתחביב הנפלא של גידול דגי נוי. הוא יסתדר גם באקווריומים קטנים של 40 ליטר, עם צמחייה (אמיתית או פלסטית), זרימה שקטה ומים נקיים. זהו דג שקט ורגוע שיסתדר היטב באקווריומים קיבוציים, באקווריומי צמחייה, באקווריומים עם דגי להקה וכמובן – עם משריצים חיים אחרים.

הוא קל מאד לרבייה. הנקבות יתחילו להשריץ בערך בגיל 3 – 4 חודשים. הזכרים קטנים מעט יותר וצבעיהם חזקים ובולטים יותר. בנוסף, לזכרים יש גנופודיום (מעין סנפיר מחודד מתחת לבטן, המשמש להרביית הנקבה). ניתן להפריד את הדגיגים הקטנים מהאם באמצעות תיבת הטלה ייעודית, או לוודא שיש מספיק צמחייה ואובייקטים באקווריום, שאליהם הדגיגים יכולים להמלט לאחר ההשרצה. לנקבות הגופי יש יכולת לאחסן בגופן זרע לתקופה מסויימת לאחר הרבייה ולהפרות את הביצים כרצונן. הנקבה תטיל את הביצים בתוך כיס מיוחד בגופה ולאחר שהביצים תבקענה, היא תשריץ את הדגיגים ישר למי האקווריום.

הגופים יאכלו כמעט כל דבר שתתנו להם, החל מאנין נון גרוס, דרך מזונות פלייק ודפים למשריצים חיים וכלה במגוון אצות ותולעי דם.

הפוסט גופי הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

פלאטי הוא דג זריז ואקטיבי אשר מציג שילוב צבעים בולט ויפה. הוא קל מאד לגידול ויוסיף צבע ואישיות לאקווריום.

הוא יסתדר גם באקווריומים קטנים של 40 ליטר, עם צמחייה (אמיתית או פלסטית), זרימה שקטה ומים נקיים. זהו דג שקט ורגוע שיסתדר היטב באקווריומים קיבוציים, באקווריומי צמחייה, באקווריומים עם דגי להקה וכמובן – עם משריצים חיים אחרים.

הוא קל מאד לרבייה. הנקבות יתחילו להשריץ בערך בגיל 3 – 4 חודשים. הזכרים קטנים מעט יותר וצבעיהם חזקים ובולטים יותר. בנוסף, לזכרים יש גנופודיום (מעין סנפיר מחודד מתחת לבטן, המשמש להרביית הנקבה). ניתן להפריד את הדגיגים הקטנים מהאם באמצעות תיבת הטלה ייעודית, או לוודא שיש מספיק צמחייה ואובייקטים באקווריום, שאליהם הדגיגים יכולים להמלט לאחר ההשרצה.

הפלטי יאכל כמעט כל דבר שתתנו לו, החל מאנין נון גרוס, דרך מזונות פלייק ודפים למשריצים חיים וכלה במגוון אצות ותולעי דם.

הפוסט פלאטי הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

הגמבוזיה הוא זן של דגי מים מתוקים, אשר ידוע גם בכינוי "דג היתושים". הוא שייך למשפחת המשריצים החיים (המונה גם גופים, מולים וסייפנים). השם "גמבוזיה", נובע מן הביטוי הספרדי-קובני "גמבוזינו", שפירושו – חסר תועלת.

דגים אלו מגיעים במקור ממפרץ מקסיקו, שם הם ידועים כבר שנים רבות כניזונים מלארווה (השלב המימי, דמוי התולעת) של יתושים. הגמבוזיה הינה דג עמיד למדיי והיא יכולה לשרוד באיזורים של מים עומדים, דלים בחמצן, בעלי מליחות גבוהה (כולל מי ים!) וטמפרטורות גבוהות – עד ל 42 מעלות (!) לתקופות קצרות.

סיבות אלו הפכו את הגמבוזיה לדג המים המתוקים בעל התפוצה הגבוהה ביותר בעולם, בעיקר בזכות האדם, אשר משתמש בה כדי לשלוט על אוכלוסיית היתושים באזורי המחיה שלו.

הגמבוזיות מתפשטות עוד ועוד, הן באופן טבעי והן באמצעים מלאכותיים. לא הכל וורוד – בחלק גדול מהמקרים, הכנסת הגמבוזיות ע"י בני אדם למקווי מים מקומיים, גרמה לתמותה של דגים אנדמיים (אזוריים, מקומיים), אשר אכלו בעצמם את זחלי היתושים (ועשו זאת לא פחות טוב מן הגמבוזיה).

למעשה – הכנסת הגמבוזיה למקווי מים לא שינתה כלל את כמות היתושים – אלא רק פגעה בדגה המקומית ובבעלי החיים הסמוכים לה. כך למשל, הכחידה הגמבוזיה זנים מסויימים של דגים וצפרדעים באוסטרליה, וגרמה להכחדה מוחלטת של דגי קשת באיזורים סאב טרופיים מסויימים.

הגמבוזיה היא דג קטן ואפור, עם זנב עגול ושחור ופה עליון, אשר נועד לאכילה מפני המים. גודלם וצורתם (אם לא הצבע) מזכירים את הגופי המצוי (והם אכן קרובי משפחה). הבדלי הזוויגים בין הזכר לנקבה קלים מאד: נקבות גדולות יותר מן הזכרים (וגופן עגול ומלא יותר). יתרה מכך, אצל הזכר, הסנפיר האנאלי התעגל והפך למעין צינור, בזמן שאצל הנקבה, מדובר בסנפיר משולש לכל דבר.

אצל הזכר, הצינור, הקרוי גנופודיום, משמש להולכת הזרע מגוף הזכר אל הנקבה. נקבה תגיע לבגרות מינית בגיל שישה עד שמונה שבועות ובכל עונה, היא תשריץ בין שלוש לארבע פעמים.

ההשרצה הראשונה אצל נקבה צעירה תכיל כתריסר דגיגים. לאחר מכן, תגיע נקבה פוריה למחזורים של 60 – 100 דגיגים בכל השרצה (!). נקבות מסוגלות לאכסן זרע בגופן על מנת לזווג אותו עם כל מחזור ביצים שהן מפתחות, בלי נוכחות של זכר בסביבה.

הביצים בוקעות בגוף הנקבה והדגים מושרצים החוצה כשהם חיים ושוחים. שיטה זו של רבייה יעילה בהרבה מהטלת ביצים והפרייה חיצונית, מכיוון שביצים עלולות להאכל, בעוד ששרצים בעלי יכולת שחייה עצמאית, מסוגלים להתחמק מטורפים ולשרוד. בתנאים טובים, תחיה הגמבוזיה בין שנתיים לשלוש.

היא מסוגלת להתרבות בכמויות עצומות ולהשתלט במהירות על כל בריכה שאליה היא תוכנס. עמידותה הרבה של הגמבוזיה, הגמישות שלה מבחינת תנאים סביבתיים והתיאבון העצום והבלתי נדלה שלה לזחלי יתושים הופכת אותה לדג חובה בכל בריכה ביתית.

מגדלים רבים שהתלוננו על בעיית יתושים בלתי פוסקת מספרים שהגמבוזיה הצליחה להשתלט על הבריכות ולנקות אותן לחלוטין מיתושים, דבר שהיווה הקלה מרובה לחובבי הבריכות.

את הגמבוזיה ניתן להכניס כמעט לכל בריכה או גוף מים, ובלבד שהוא איננו מחוטא ע"י כלור (כמו בריכות שחייה למשל) והוא מומלץ בחום כאמצעי עמיד ביותר לשליטה ובקרה בזחלי יתושים.

ניתן להשיג גמבוזיות בחוות דג הזהב החל מחודש אפריל ועד אמצע הקיץ

• כל התמונות בדף הן באדיבות וויקיפדיה

הפוסט גמבוזיה הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

מלי שיש (או המולי הדלמטי) הוא היבריד צבע של מולי מפרש. נפוץ ופופולארי מאד בתחביב. גופו שחור ולבן עם ברק כחלחל או צהבהב. הוא מסוגל להסתגל למגוון רחב של מליחויות באקווריום (ואפילו לחיות באקווריום מים מלוחים לחלוטין!). במקרה של גידול באקווריום מים מתוקים "קלאסי", רצוי להוסיף כף של מלח מטבח גס לכל 10 ליטר מי אקווריום.

מולי שיש יכולים להתקיים היטב באקווריומים קטנים יחסית (40 – 50 ליטר לזוג), עם צמחייה ומרחב מספיק לשחייה. מדובר בדגים שקטים ועדינים שמומלץ מאד לא לשלב עם טורפים או דגים אגרסיביים ונשכנים, שעלולים לפגוטע בהם.

קל מאד להבדיל בין הזוויגים: הזכר מעט קטן מן הנקבה וסנפיר השת שלו (בחלק התחתון של הבטן) הפך לצינורית הולכת זרע, הקרויה "גנופודיום" (או סנפין בעברית). הזכר ירבה את הנקבה באמצעות החדרת זרעונים לגופה ע"י הסנפין וכשהנקבה תהרה, תוכלו לראות זאת דיי בקלות ע"י הופעת נקודה שחורה באיזור הביב שלה.

המולים הם משריצים חיים: הדגיגים בוקעים בגוף האם ומושרצים אל האקווריום כשהם חיים ומחפשים מזון. על מנת להבטיח את שרידותם של הדגיגים, מומלץ להכניס נקבה הרה אל קופסת השרצה. לאחר שהדגיגים גדלים קצת ניתן לשחרר אותם לאקווריום, בלבד שהוא יהיה מעוצב עם מקומות מסתור רבים (צמחייה, סלעים וגזעי עץ יעשו את העבודה).

מולים הם אוכלי כל וישמחו לכמעט כל סוג של מזון. שימו לב שהם מעדיפים לאכול מפני המים ולכן רצוי לתת להם מזונות צפים, כמו דפים או גרגרים צפים (אנין נון בגודל 4 למשל, יהיה מצויין).

הפוסט מולי שיש הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

מולי זהב הוא דג נפלא לחובבים שמחפשים קצת צבע באקווריום מבלי להשקיע סכומי כסף גבוהים ואקווריום מסובך ומוקפד. דגי המולי מגיעים במגוון צבעים גדול והם חובבי משחק ואנרגטיים עם נוכחות מורגשת באקווריום. זוהי תוספת מקסימה לאקווריום צמחיה, משריצים, דגי להקה או כל אוכלוסיה שקטה אחרת.

המולים אוהבים מים קשים ובסיסיים ויתקשו להתמודד עם מים רכים וחומציים. הם מסוגלים להסתגל לרמות מליחות שונות (ואפילו חיים במים מלוחים!), בתנאי שהדבר יעשה באופן הדרגתי. יחד עם זאת, אם אתם חפצים לגדל אותם במים מתוקים, יש להוסיף כף מלח גס לכל 10 ליטר מים באקווריום, כדי לאפשר להם תנאי מחיה נוחים וטובים.

הם יכולים להתקיים היטב באקווריומים קטנים יחסית (40 – 50 ליטר לזוג), עם צמחייה ומרחב מספיק לשחייה. מדובר בדגים שקטים ועדינים שמומלץ מאד לא לשלב עם טורפים או דגים אגרסיביים ונשכנים, שעלולים לפגוטע בהם.

קל מאד להבדיל בין הזוויגים: הזכר מעט קטן מן הנקבה וסנפיר השת שלו (בחלק התחתון של הבטן) הפך לצינורית הולכת זרע, הקרויה "גנופודיום" (או סנפין בעברית). הזכר ירבה את הנקבה באמצעות החדרת זרעונים לגופה ע"י הסנפין וכשהנקבה תהרה, תוכלו לראות זאת דיי בקלות ע"י הופעת נקודה שחורה באיזור הביב שלה.

המולים הם משריצים חיים: הדגיגים בוקעים בגוף האם ומושרצים אל האקווריום כשהם חיים ומחפשים מזון. על מנת להבטיח את שרידותם של הדגיגים, מומלץ להכניס נקבה הרה אל קופסת השרצה. לאחר שהדגיגים גדלים קצת ניתן לשחרר אותם לאקווריום, בלבד שהוא יהיה מעוצב עם מקומות מסתור רבים (צמחייה, סלעים וגזעי עץ יעשו את העבודה).

מולים הם אוכלי כל וישמחו לכמעט כל סוג של מזון. שימו לב שהם מעדיפים לאכול מפני המים ולכן רצוי לתת להם מזונות צפים, כמו דפים או גרגרים צפים (אנין נון בגודל 4 למשל, יהיה מצויין).

הפוסט מולי זהב הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

דג הסייפן (Xiphophorus helleri) הוא אחד מדגי האקווריום הקיבוציים הנפוצים והאהובים ביותר. במשך שנים רבות, הוא נשאר בחירה פופולרית בזכות אופיו הרגוע, צבעוניותו המרהיבה וקלות הגידול שלו. ניתן למצוא מגוון רחב של סוגי סייפנים, כאשר כל אחד מהם מציע מראה ייחודי וצבעוניות שובה לב. דג הסייפן מתאים לגידול באקווריומים קטנים יחסית, ולכן הוא מהווה פתרון מושלם גם למגדלים מתחילים וגם למנוסים.

תנאי גידול מומלצים

דג הסייפן יכול להתקיים היטב באקווריום בנפח של 40-50 ליטר לזוג, בתנאי שיש בו צמחייה מרובה ומרחב מספק לשחייה. חשוב להימנע משילוב דגים טורפים או אגרסיביים באותו אקווריום, שכן הם עלולים לפגוע בו. זכרי הסייפן עלולים להפגין מעט טריטוריאליות, ולכן מומלץ להחזיק זכר אחד בלבד באקווריום קטן. בנוסף, דג הסייפן ידוע כקפצן, ולכן יש לוודא כי האקווריום מכוסה היטב כדי למנוע קפיצה החוצה.

מאפיינים חיצוניים והבדלים בין הזוויגים

ההבדל בין זכר לנקבה בסייפן ברור למדי: הזכר קטן מעט מהנקבה, וסנפיר השת שלו הפך לצינורית הולכת זרע הנקראת “גנופודיום” (או “סנפין” בעברית). בנוסף, לזכר יש סנפיר זנב מאורך הדומה לחרב, שמקנה לו את שמו. רביית הסייפן מתבצעת כאשר הזכר מחדיר את הזרע לגופה של הנקבה באמצעות הגנופודיום. ניתן לזהות נקבה בהריון על פי הופעת נקודה שחורה באזור הביב שלה.

רבייה ודגיגים

דגי הסייפן הם משריצים חיים: הדגיגים מתפתחים בתוך גוף האם ומושרצים כשהם חיים ופעילים. לאחר ההשרצה, חשוב להבטיח את הישרדותם של הדגיגים. מומלץ להעביר את הנקבה ההרה לקופסת השרצה ייעודית לפני הלידה. לאחר שהדגיגים בוקעים, ניתן לשחררם חזרה לאקווריום, בתנאי שהוא מעוצב עם מקומות מסתור כמו צמחייה, סלעים וגזעי עץ, שיגנו עליהם מפני דגים אחרים.

תזונה והתנהגות

הסייפן הוא דג רגוע וידידותי, שמתאים לגידול עם דגים שלווים נוספים. הוא ניזון ממגוון מזונות, כולל מזון יבש, פתיתים, תולעים ואף ירקות. חשוב להקפיד על תפריט מאוזן כדי לשמור על בריאותו וצבעיו המרהיבים. התנהגותו השלווה הופכת אותו לבחירה אידיאלית עבור מגדלים המעוניינים באקווריום צבעוני ורגוע.

סייפן בחוות דג הזהב

חוות דג הזהב מציעה מגוון עצום של דגי סייפן המגיעים מיצרנים מובילים בארץ ובעולם. אנו מזמינים אתכם לבקר בחווה, להתייעץ עם המומחים שלנו ולבחור את הסייפן שמתאים בדיוק לאקווריום שלכם. הצוות שלנו ישמח לעזור לכם להקים אקווריום אידיאלי ולהבטיח שדגי הסייפן שלכם יפרחו בסביבה המתאימה להם. למידע נוסף, בקרו באתר שלנו או צרו קשר בטלפון 09-7660195.

הפוסט סייפן הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.