דג הזהב נחשב במשך מאות שנים לחיית מחמד יפה וצבעונית. מוצאו ממזרח אסיה, והוא נפוץ בכל רחבי העולם הודות לצבעים החזקים וקלות הגידול שלו, באקווריום או בבריכה. 

בטבע, דגי זהב האפרפרים חיים באגמים או נחלים בעלי זרימת מים איטית במזרח אסיה, כולל בסין ויפן. דגים אלו הוכלאו במשך מאות שנים ומהם פיתח האדם גווני צבע בולטים, תצורת סנפירים ועוד. בטבע, הם יכולים להגיע למימדים של 30 – 45 ס"מ ולשקול עד 3 ק"ג ותוחלת החיים שלהם מפתיעה: הם יכולים להגיע לגיל 40 שנה! בגידול הביתי דגי הזהב בעלי תוחלת חיים קצרה בהרבה (סביב 8 שנים). 

ההיסטוריה העשירה של דגי הזהב מתחילה עוד בסין העתיקה: בתקופת שושלת טאנג (618 – 907 לספירה), הרבו אותם לראשונה כדגי נוי לבריכה. משם הם הגיעו גם ליפן והפכו לסמל למזל טוב. במאה ה – 17, מגיעים דגי הזהב לאירופה ושם הם מסמלים גם עושר ושגשוג. 

על מנת לגדל דגי זהב בשבי בצורה מוצלחת, יש לספק להם אקווריום או בריכת נוי, שבהם הם יוכלו לגדול מבלי מגבלה. יש לדאוג להם לפילטרציה מספקת, ולהחלפות מים קבועות על מנת לשמור על איכות המים ועל בריאות הדגים.

אלו דגים שקטים ורגועים אשר יחיו בשמחה עם שותפים בעלי מזג דומה לשלהם: שחיינים איטיים, צמחוניים ולא מעיקים. דגים ששוחים מהר מהם יחטפו להם את כל האוכל או עלולים להציק להם. אנו ממליצים בדרך כלל לגדל דגי זהב עם דגי זהב אחרים (שובונקין, שליירים, קוי ודגי בריכות גדולים נוספים). 

הם יקבלו מגוון רחב של מזונות ובחווה תוכלו למצוא גם מזונות יעודיים לדגי זהב. ניתן לפנק אותם בתוספת של מזון קפוא מפעם לפעם, ירקות כמו אפונה ירוקה ועוד. המנעו מהאכלת יתר, במיוחד בעונת החורף, כיוון שאלו דגים בעלי דם קר שאינם זקוקים למזון רב בטמפרטורות נמוכות. 

הם מתרבים בקלות יחסית בשבי, בעיקר בעונת האביב כאשר הטמפרטורות עולות. הם יטילו ביצים על קרקעית האקווריום או הבריכה ויש להפריד את ההורים מהדגיגים כדי למנוע אכילה שלהם. 

גידול נעים!

הפוסט דג זהב הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

דג הקוי הוא דג נוי אשר פוצל באופן מלאכותי מדג הקרפיון המצוי ומוחזק לצורך שימוש דקורטיבי בבריכות נוי ובאקווריומים. הקוי נקרא גם "קרפיון יפני".

הקוי פותח מן הקרפיון המצוי כבר בסין העתיקה, בתקופת שושלת ג’ין ולאחר מכן, הועבר גם לקוריאה וליפן. הקוי עדיין פופולארי מאד בארצות אלו מכיוון שהוא מהווה סמל לאהבה וידידות.

הקרפיונאיים הם קבוצה גדולה של דגים שמקורם במרכז אירופה ובאסיה. זנים רבים של קרפיונים נוצרו באופן מלאכותי במזרח הרחוק, שם הם משמשים בעיקר כדגי מאכל. יכולתו של הקרפיון לשרוד ולאמץ לעצמו מגוון רחב של מיני אקלים ותנאי מים, אפשרה לו להתפתח במקומות חדשים שהוא לא קיים בהם בטבע, דוגמת יפן.

היסטוריה:מוטציות צבע טבעיות נוצרו בכל מקום שבו יש קרפיונים. הסינים היו הראשונים שהרבו קרפיונים על מנת לשמר מוטאציות צבע מסויימות, לפני למעלה מאלף שנים, שם רבייה סלקטיבית של קרפיון פרוסי, יצרה את דג הזהב (הקומט). קרפיונים נקראים "קוי" ביפן.
מכל זני השבי של הקרפיונים, הקרפיון המצוי הוא אחד מן הזנים הנפוצים ביותר בשבי. הם הוצגו ליפן לראשונה לפני כ – 400 ועד 600 שנים. בשנת 1820, הרבו ביפן לראשונה את הקוי הצבעוני, בעיקר אוג’יווה, בצפון מזרח האי הונשו. עד למאה ה – 20 נוצר מגוון של דוגמאות צבע מקובלות בדגי הקוי היפאניים, אשר אליהם העולם לא היה מודע כלל, עד לשנת 1914, אז הוצג הקוי לראשונה בתערוכה בינלאומית, בעיר טוקיו. ואז הוא פרץ לתודעה העולמית והפך להיות אחד מדגי הנוי הנפוצים ביותר בתחביב.

הקוי נמכר כמעט בכל חנות בעלי חיים ברחבי העולם וספקים מסוימים (כמו חוות דג הזהב), מציעים למכירה גם דגי קוי באיכות גבוהה יותר, שמחירם גבוה בהתאם.

קצת ידע כללי

המילה "קוי" משמעותה "קרפיון" ביפנית והיא משמשת גם לדג המאכל האפור וגם לדגי הנוי הצבעוניים. בשאר העולם, המילה "קוי" מתייחסת אך ורק לדגי הנוי. מסתבר, שהמילה "קוי" מתייחסת ביפנית גם ל"אהבה" או ל"ידידות" (אם כי באיות אחר). הקירבה בין המילים היא אחת מן הסיבות העיקריות ללהיטות של היפנים אחר גידול הדג הזה.

קעקועים של דג הקוי נפוצים מאד במזרח הרחוק, בעיקר ביפן וניתן לראות אנשי "יאקוזה" רבים אשר מתהדרים בקעקוע שכזה על גבם. זני הנוי של דג הקוי מאופיינים על ידי דוגמת הצבע והצורה החיצונית שלהם: מתוך סקאלת הצבעים הבסיסית, של לבן, אדום, שחור, צהוב, כחול וקרם, ניתן למצוא אין סוף של שילובים. מגדלים ומומחים סיווגו חלק מן התצורות הללו. לדוגמה – הקוי הקלאסי (לבן, עם כתמים אדומים ושחורים), קוי פנינה (לבן כולו), קוי "גוסט" (שחור עם דוגמה לבנה זרחנית על הגוף) וקוי כנפיים (לבן, עם סנפירים ארוכים במיוחד).

דגי הקוי ודגי הזהב, מוצאם מזנים שונים של קרפיון. בעוד שדגי הזהב מתגאים במגוון רחב של צורות, סנפירים ומבנה גוף, לכל זני הקוי יש צורה דומה, אבל מגוון אינסופי של צבעים, אשר הופכים אותם למיוחדים כל כך.

גידול בשבי

הקרפיון המצוי הוא דג קשוח והוא הוריש לקוי את העמידות המרובה שלו. הקוי הוא דג של מים קרים (כלומר, אין צורך לחמם את מקום המחייה שלו), אבל יכול להסתדר היטב גם בטמפרטורות גבוהות. על מנת למנוע "שוק" טמפרטורה בקור או בחום קיצוניים, רצוי מאד לוודא שבריכת הקוי שלכם תהיה בעומק של לפחות מטר אחד. הדבר יבטיח את איכות חייו של הקוי ואת אריכות ימיו.

צבעיו הזרחניים והחזקים של הקוי מציבים אותו בעמדת נחיתות מול טורפים, בעיקר על הרקע הירוק כהה של בריכת נוי. שלדגים, חתולים, שועלים וקיפודים יכולים לרוקן לכם את הבריכה בין לילה. על מנת להבטיח שדבר כזה לא יקרה, מוטב לוודא שהבריכה שלכם עמוקה מספיק כדי שהקוי יוכלו לברוח פנימה, אל העומק.

באיזורים העמוקים יותר של הבריכה כדאי שלא יהיו עציצים או כדים שעליהם יכול חתול לעמוד ומומלץ בחום לקרות את הבריכה (מלשון תקרה) בעצים או כיסוי אחר, שימנעו מציפורי טרף מזדמנות לראות את ארוחת הצהריים הבאה שלהן. במקרים קיצוניים תצטרכו למתוח רשת מעל פני המים, כדי למנוע גישה מטורפים עקשניים במיוחד.

בבריכת קוי יש צורך במערכת פילטרציה תומכת, אשר תזרים חמצן ותוודא את ניקיונם וצלילותם של המים. מומלץ שלא לחסוך בפילטרציה ולהשקיע במערכת איכותית, שתכלול מיכל ניקוי גדול, משאבה אמינה ופילטר "אולטרא סגול" אשר יצמצמם מחלות ויסייע בשמירת צלילות המים.

הקוי הוא דג צמחוני שיאכל מגוון רחב של מזונות, כולל חסה, אפונה ואפילו אבטיח. יחד עם זאת, מומלץ לרכוש מזון מיוחד לקוי, אשר מציג להם מגוון רחב של ויטמינים ונוטריאנטים ובנוסף על כך – צף, דבר שמאלץ את הקוי לעלות אל פני המים. בשעת האכלה תוכלו לנצל את ההזדמנות לבדוק ויזואלית את הדגים שלכם: האם כולם שם? האם הם בריאים? האם יש עליהם טפילים כלשהם?דגי הקוי יזהו את המגדל שלהם ויעלו לבד אל פני המים, בציפייה לאוכל. אפשר אפילו לאלף אותם לאכול הישר מידיו של המגדל.

שימו לב – יש לצמצם את כמויות המזון הניתנות לקוי, בעיקר בחודשי החורף, שאז מערכת העיכול שלהם מאיטה כמעט לעצירה מוחלטת והם יזדקקו לכמויות קטנות במיוחד של אוכל על מנת להתקיים. ככלל, כדאי לזכור שדגים הם יצורים בעלי דם קר אשר נזקקים להרבה פחות מזון מבעלי חיים חמי דם. אין צורך להאכיל את הקוי יותר מפעם בשבוע בחודשי הקיץ ובחורף – ניתן לצמצם את ההאכלות לאחת לחודש.

דגי קוי בריאים בסביבה טובה ותומכת יחיו מאות שנים. משך חייה של דגת קוי אדום שנודעה בשם "האנאקו" תועד, משנת 1751 ועד 7 ליולי, 1977 ( 226 שנים).

רבייה

נקבת הקוי מטילה ביצים בכמויות אדירות והזכר (או כמה זכרים) מפרים אותן. לא ניתן כמעט לצפות את הצבעים שיהיו לדגיגים. בשונה מדגי זהב למשל, אצל הקוי, אפילו אם תפרידו זכר ונקבה מכל השאר ותזווגו אותם זה עם זה, חלק גדול מהדגיגים לא יהיו ראויים להיקרא "קוי" והצבעים שלהם יהיו דהויים מדיי.

בגיל צעיר מאד, לא ניתן להבדיל בין קרפיונים פשוטים ל"קוי" אמיתיים בהטלה ורק כשהם מתבגרים קצת, מתחילים המגדלים לסנן החוצה את הדגים הפחותים ולשמר את הדגים שיגדלו ויהפכו ל"קוי". מגדלים וותיקים ומיומנים מפתחים "עין" מקצועית לדבר ומסוגלים כבר בגיל צעיר לסנן החוצה את הדגים פחותי הערך. ככל שעולה גיל הדגים, כך מסננים אותם יותר ויותר עד שמכל הטלה בת אלפי ביצים נשאר אחוז נמוך מאד של דגים שראויים למכירה.

כתוצאה מהסינון הסלקטיבי הזה, וכתוצאה מהיחס העצום בין קוי "אמיתיים" לדגים שמסננים החוצה, מחירם של הקוי הולך וגדל ככל שהם מתבגרים והאיכות האמיתית שלהם מתבררת. דגי קוי בוגרים, אמיתיים, שעונים לקריטריונים המדוייקים שנדרשים לקוי מאותו זן, יכולים לעלות עשרות אלפי דולרים. קוי שכזה שרד סלקציה אחרי סלקציה אצל המגדלים עד שהוכחה מעל לכל ספק איכותו.

הקוי בישראל

בישראל יש ענף נרחב של גידול קוי, למכירה מקומית (בדרך כלל הדגים באיכות נמוכה יותר) ולייצוא. ליפן מיוצא המיטב ונמכר שם בסכומים עצומים של כסף. קיים גם תת ענף של תיירות קוי, אשר במחיר הדג (הגבוה מאד), מטיס את הקונה המעוניין לישראל ומאפשר לו להיכנס לבריכת הקוי הבוגרים ולבחור לעצמו את הדג שלו. תחביב כזה שמור בדרך כלל למתי מעט, בעיקר אנשים ממוצא יפני, אשר יוציאו סכומים אדירים על דג שהוא הכל, מלבד קרפיון מצוי.

הפוסט קוי הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

השובונקין הוא למעשה תת זן של דג זהב שמוצאו מסין. הוא נפוץ בכל רחבי העולם ובולט בצבעים החזקים שלו ובדוגמת הכתמים האופיינית. בשונה מהקרפיון המצוי, לשובונקין אין בחנינים בצידי הפה. זה הוא דג חזק, עמיד וקל מאד לגידול בבריכות ובאקווריומים.

רצוי לגדל את השובונקין בבריכה פתוחה בחצר. שם הוא ישגשג והצבעים החזקים שלו יבלטו היטב. את הבריכה רצוי לרפד בחצץ עגול ולשתול צמחיה בשפע, מוגנת באמצעות סלעים גדולים או אפילו דליים מפני הדג הזללן. שובונקין מומלץ לגדל עם דגי זהב ובריכה אחרים כמו קוי ושליירים.

במהלך תקופת הרבייה יטילו השובונקין למעלה מ – 1000 ביצים והדגיגים יבקעו לאחר כשבוע. יש לתת לדגיגים מזון חי זעיר כמו ארטמיה. הצעירים יקבלו את צבעי הבוגרים לאחר כשמונה חודשים.

את השובונקין יש להאכיל במזון בריכות. בחורף, רצוי לצמצם את כמויות האוכל מכיוון שבקור המטבוליזם של הדגים פוחת.

הפוסט שובונקין הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

שלייר כיפה אדומה הוא אחד מההיברידים המסחריים של דג הזהב הפשוט. דגי הזהב מגיעים במקור מאיזורים מסויימים במזרח אסיה, סין ויפן וכעת, הם נפוצים בכל רחבי העולם, הודות לרבייה מסחרית מבוקרת. לשלייר כיפה אדומה יש צבע לבן מטאלי, זנב מניפה מפוצל ו"כיפה" המכסה את ראשו והיא בצבע אדום.

כל דגי הזהב שייכים לקבוצת הקרפיונאים והם דגים חזקים למדיי. כיפה אדומה תסתדר היטב גם באקווריום קטן יחסית של 60 ליטר ומעלה, עם קרקעית חצץ עגול וצמחי מים קרים עמידים. שימו לב שדגי זהב הם חופרים מצטיינים ויש להם נטייה לכסות עלים של צמחים ולפגוע בהם.

תוספת עיצובית של גזעי עץ טבועים וסלעים מעוגלים גדולים תתקבל בברכה באקווריום. כאשר דגי זהב עומדים להתרבות, הם יפגינו מנהגי רבייה ברורים שלאחריהם, תטיל הנקבה בערך 1000 ביצים על הקרקעית. הדגיגים יבקעו בתוך חמישה עד שישה ימים וניתן להאכיל אותם במזונות דקיקים המיועדים לדגים מטילים. דגי זהב הם אוכלי כל ויקבלו בשמחה מגוון ענק של מזונות יבשים. הגבילו את כמות הפרוטאין ל – 30% מהצריכה שלהם. מומלץ לתת להם בעיקר מזונות יעודיים לדגי זהב.

הפוסט כיפה אדומה הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.