דג הזהב נחשב במשך מאות שנים לחיית מחמד יפה וצבעונית. מוצאו ממזרח אסיה, והוא נפוץ בכל רחבי העולם הודות לצבעים החזקים וקלות הגידול שלו, באקווריום או בבריכה. 

בטבע, דגי זהב האפרפרים חיים באגמים או נחלים בעלי זרימת מים איטית במזרח אסיה, כולל בסין ויפן. דגים אלו הוכלאו במשך מאות שנים ומהם פיתח האדם גווני צבע בולטים, תצורת סנפירים ועוד. בטבע, הם יכולים להגיע למימדים של 30 – 45 ס"מ ולשקול עד 3 ק"ג ותוחלת החיים שלהם מפתיעה: הם יכולים להגיע לגיל 40 שנה! בגידול הביתי דגי הזהב בעלי תוחלת חיים קצרה בהרבה (סביב 8 שנים). 

ההיסטוריה העשירה של דגי הזהב מתחילה עוד בסין העתיקה: בתקופת שושלת טאנג (618 – 907 לספירה), הרבו אותם לראשונה כדגי נוי לבריכה. משם הם הגיעו גם ליפן והפכו לסמל למזל טוב. במאה ה – 17, מגיעים דגי הזהב לאירופה ושם הם מסמלים גם עושר ושגשוג. 

על מנת לגדל דגי זהב בשבי בצורה מוצלחת, יש לספק להם אקווריום או בריכת נוי, שבהם הם יוכלו לגדול מבלי מגבלה. יש לדאוג להם לפילטרציה מספקת, ולהחלפות מים קבועות על מנת לשמור על איכות המים ועל בריאות הדגים.

אלו דגים שקטים ורגועים אשר יחיו בשמחה עם שותפים בעלי מזג דומה לשלהם: שחיינים איטיים, צמחוניים ולא מעיקים. דגים ששוחים מהר מהם יחטפו להם את כל האוכל או עלולים להציק להם. אנו ממליצים בדרך כלל לגדל דגי זהב עם דגי זהב אחרים (שובונקין, שליירים, קוי ודגי בריכות גדולים נוספים). 

הם יקבלו מגוון רחב של מזונות ובחווה תוכלו למצוא גם מזונות יעודיים לדגי זהב. ניתן לפנק אותם בתוספת של מזון קפוא מפעם לפעם, ירקות כמו אפונה ירוקה ועוד. המנעו מהאכלת יתר, במיוחד בעונת החורף, כיוון שאלו דגים בעלי דם קר שאינם זקוקים למזון רב בטמפרטורות נמוכות. 

הם מתרבים בקלות יחסית בשבי, בעיקר בעונת האביב כאשר הטמפרטורות עולות. הם יטילו ביצים על קרקעית האקווריום או הבריכה ויש להפריד את ההורים מהדגיגים כדי למנוע אכילה שלהם. 

גידול נעים!

הפוסט דג זהב הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

יש לכם חלקה לא מנוצלת בגינה ? פינה על הגג שזועקת משיעמום? בריכת נוי היא הפיתרון האידיאלי בשבילכם – הדגים הגדולים והצבעוניים, פיכפוך המים מהמפל הקטן בפינה, צל ענפי הגומא הגדולים והיופי שאין שני לו – יהיו למרכז העניינים לאורחיכם ופינה של שלווה ומרגוע בשבילכם.

ראשית כל, צריך לזכור שבריכת נוי דורשת שטח ומקום. נדירות הבריכות בתוך הבית (למרות שיש "משוגעים" לדבר שבנו בריכת חרסינה או אפילו זכוכית במרכז חדר הכניסה!). על פי רוב – נחפור בריכה בחצר הבית, או אפילו בדירת גג (פנטהאוז) – באמצעות בניית "אמבטיה" אטומה למים.

לפני שנכין את השטח צריך לקחת בחשבון כמה גורמים

קרבה למים ולנקודת חשמל באיזור (טריוויאלי ככל שזה ישמע, לא כולם לוקחים זאת בחשבון!) – כמו כן , יכולת לרוקן את המים מהבריכה נדרשת: אפשר להשקות עימם את הגינה שמסביב. אם לא, אז רצוי שיהיה ניקוז באיזור.

שנית – בריכת נוי צריכה אור שמש, אבל לא ישיר. לכן כדאי למקם אותה בצד הצפוני של בית, תחת עליו של עץ גדול או אפילו, תחת סככה! שמש ישירה יכולה לגרום לשתי בעיות עיקריות: פריחה של אצות ירוקות שלא יאפשרו לנו לראות את הדגים וכן – התחממות לא רצויה של המים שיכולה תמיד להביא לנזקים.

בריכת נוי בגינה ניתן לבנות בשלוש צורות עיקריות. הזולה והמקובלת שבהן היא הכנת חפיר בצורה מסויימת ואטימתו באמצעות יריעות פלסטיק ייעודיות. יריעה שכזו זולה יחסית ויש לעגן אותה בקרקע באמצעות הנחת אבנים כבדות על שולי הבריכה, אשר ימנעו מהיריעה להחליק לתוך המים ולאבד את יעודה.

אפשרות שנייה היא לרכוש בריכה מוכנה מפלסטיק או פיברגלס בעלת צורה מוגדרת, ואז לחפור בהתאם לצורה ולהניח את הבריכה פנימה. בריכות אלו דומות מאד לבריכות השחייה לילדים, הן אטומות וממוגנות מים ונוחות מאד לעבודה.

אפשרות שלישית, היקרה והמהודרת ביותר, היא להביא קבלן בריכות נוי אשר יחפור וידפן את הבריכה בבטון ובאפוקסי. דבר אשר יאפשר לכם למעשה לעצב בריכה ככל העולה על רוחכם, בכל צורה ועומק אפשריים.

בבריכת נוי על גג – מוטב להשקיע בריצוף קרמי או בבטון מצופה אפוקסי – הכל הולך כל עוד לא מדובר על גלזורה (ציפוי מתכתי שעלול להזיק לבעלי החיים השוכנים בבריכה!).

אין מימדים מוגדרים לבריכה

החוש העיצובי שלכם הוא הגבול. יחד עם זאת, מקובל לבנות אותה בעומק שעולה על 40 סנטימטר ובנפח שעולה על חצי קוב. כל המרבה, הרי זה משובח! בריכה גדולה יותר תאפשר לכם לגדל כמות גדולה יותר של דגים (ותיתן להם מקום שחייה רב יותר!). כמו כן, ככל שנפח המים בבריכה גדול יותר, כך היא תהיה יציבה יותר ותבטיח את בריאותם וחייהם של הדגים החיים בה!

מה שכן חשוב שתהיה בבריכת נוי היא מערכת פילטרציה איכותית. פילטר הוא למעשה מיכל, אשר מכיל את כל חומרי הפילטרציה (מדיה) ודרכו זורמים מים. ניתן להשתמש בפילטרים מקצועיים לבריכות נוי – אשר הייתרון הגדול בהם הוא היעילות המוגברת נוכח המבנה הפנימי שלהם. אם מחפשים משהו יותר דקורטיבי, אפשר להשתמש בכד גדול, אדנית או כל מיכל מים אחר שזמין לכם.

מה שחשוב באמת בפילטר הוא המדיה, אשר מתחלקת לשלושה סוגים:

מדיה מכאנית – פילטרציה אשר תפקידה לתפוס חלקיקים צפים במים. פילטר צפוף, דמוי צמר, אשר יהיה בשימוש לפרק זמן קצר יחסית (מספר ימים עד שבועות) וייזרק לפח כאשר יתמלא לכלוך ולא יוכל עוד לסנן. פילטר כזה דומה בפעולתו לפילטר של מזגן. ניתן לשטוף אותו ולהחזיר אותו לשימוש מספר פעמים לפני שהוא כבר יאבד את הצפיפות שלו ונצטרך להשליכו לפח.

מדיה כימית – חומרים פעילים אשר תפקידם לספוח מומסים שונים מהמים, דוגמת פוספאטים, ניטארטים, חומרי צבע שמופרשים מעלים ומאצות. מדיה כימית אפקטיבית תשאיר את המים צלולים וקריסטליים ותמנע התפתחות והתפרצות של תחלואה לא רצויה במערכת.

מדיה ביולוגית – מדיה ביולוגית היא למעשה מדיה קרמית או פלסטית בעלת שטח פנים גדול מאד (כדורים חלולים למשל) אשר עליה מתפתחת בקטריה חיובית. תפקיד הבקטריה לנקות את המים מהפרשות הדגים ולאפשר לדגים להתקיים במערכת הזו.

אל הפילטר נוליך מים באמצעות משאבות בריכה. רצוי למקם את המשאבות הללו במרכז הבריכה או באיזור העמוק ביותר שלה – שבו יצטברו רוב הלכלוך והמשקעים. המים יעברו דרך הפילטר או הפילטרים השונים ויחזרו לבריכה באמצעות זרימה חופשית (כוח המשיכה). מתכננים חכמים ימקמו בדרך החזרה של המים מהפילטר כמות גדולה של צמחי מים. צמחיית המים יכולה לספוח חלק גדול מהמומסים המזהמים ולהתקיים עליהם – כך אנו זוכים לכמה דברים במקביל: צמחייה עשירה, סיוע בניקוי הבריכה והסתרת הפילטרים ע"י אותה צמחיה עצמה!

יחד עם כל זה – רצוי לציין שפילטר הוא לא פיתרון מושלם

הוא מאפשר לדגים לשרוד אבל לאורך זמן, הם ימותו בסופו של דבר כתוצאה מהצטברות של רעלנים שונים במערכת שאותם הפילטר לא מסוגל לסלק. לפיכך – יש חובה לבצע החלפות מים חלקיות (10% – 25%) אחת לחודש. החלפות המים יתבצעו באמצעות ניקוז מי הבריכה – או שאיבתם באמצעות משאבה טבולה וצינור לאחר ניקוי פני הבריכה באמצעות מטאטא או סקרייפר.

בריכת נוי זקוקה גם לחימצון – באמצעות מפל, הרמת מים ע"י משאבה או אפילו מתקן חימצון ייעודי. לדעתי – החימצון הטוב ביותר שקיים הוא מפל – הוא מדמה את הטבע, הוא מזרים כמות גדולה של מים ומאפשר תנועה שלהם והוא מוסיף אווירה וצליל נפלא לכל גינה!

רוצים ייעוץ? הקמה של בריכת נוי? רוצים לקנות דגים לבריכת הנוי שלכם? זקוקים לניקיון ותחזוקה שוטפים? אנחנו כאן בשבילכם. צרו עמנו קשר באמצעות טופס הפנייה המצורף, אל תשכחו להשאיר שם ומספר טלפון כדי שנחזור אליכם בהקדם

[contact-form-7]

הפוסט הקמת בריכת נוי, מא' – ועד ת' הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

Myxocyprinus asiaticus, "דג עטלף" (כריש סיני מפוספס וארוך סנפיר), הוא דג מים מתוקים ממשפחת הקרפיונאיים, הנפוץ בעיקר באזור נהר היאנגצה בסין. דג זה נחשב לאחד מהחברים הפרימיטיביים ביותר במשפחה, והוא נטול שיניים של ממש. בפיו ובמורד גרונו יש שורות של מסרקים דמויי שיניים המשמשים אותו לגירוד אצות ואכילתן. למרות שמו, הוא אינו כריש אמיתי אלא שייך למשפחת הינקותיים, המאופיינים בפיות המסוגלות להיצמד למשטחים. דג זה פופולרי מאוד בקרב חובבי אקווריומים בשל מראהו הייחודי בשלבים הראשונים לחייו והתנהגותו המרתקת.

מראה חיצוני

בשלביו המוקדמים, הכריש הסיני פסים מאופיין בסנפיר גב גבוה, ובפסים שחורים ולבנים הנמתחים לאורך גופו. הפסים הללו מעניקים לו מראה בולט ומרשים, שמושך את עיניהם של חובבי אקווריומים. ככל שהדג מתבגר, צבעיו מתחילים לדעוך, והפסים השחורים הופכים לאפור כהה, בעוד שצבעי הלבן מתחלפים באפור חיוור. סנפיר הגב מתארך אך פחות בולט בהשוואה לגיל הצעיר. גופו של הדג הופך לארוך ורחב יותר, ולעיתים הוא עשוי להגיע לאורך של מעל מטר אחד בטבע.

תנאי מחיה באקווריום

הכריש הסיני פסים דורש אקווריום רחב ועמוק, בשל גודלו הסופי והתנהגותו. מומלץ לשמור על טמפרטורת מים בטווח של 18-22 מעלות צלזיוס, ולהקפיד על סינון מים איכותי. הדג מעדיף מים עם תנועה עדינה, בדומה לנהרות טבעיים, ולכן יש לוודא שיש מספיק מקומות מסתור וסביבות טבעיות כמו סלעים וצמחים בתוך האקווריום.

התנהגות חברתית

הכריש הסיני פסים הוא דג שקט יחסית שאינו תוקפני כלפי שותפים לאקווריום, אך בשל גודלו, הוא עלול לגרום ללחץ אצל דגים קטנים יותר. הוא משגשג באקווריומים עם שותפים שאינם תוקפניים ואינם קטנים מדי כדי להימנע מבלבול כמזון. חשוב לספק לו מספיק מקום לשחייה ולמנוחה.

תזונה

הכריש הסיני פסים הוא אוכל כל, אך בטבע הוא ניזון בעיקר מאצות, חומרים צמחיים ושאריות אורגניות. באקווריום ניתן להאכילו במזון יבש מתאים, אך מומלץ להעשיר את התזונה במזון טבעי כמו ירקות, תולעים, ופירות ים קצוצים. יש להקפיד על גיוון במזון כדי לשמור על בריאותו ורמות האנרגיה שלו.

רבייה באקווריום

רביית הכריש הסיני פסים באקווריום אינה שכיחה ומאתגרת מאוד. בטבע, הדגים נודדים לאזורים קרירים יותר כדי להתרבות, ותהליך זה קשה מאוד לחיקוי בסביבה מלאכותית. לכן, רבייה מוצלחת באקווריום כמעט ואינה מתרחשת, ודגים אלו לרוב נרכשים ממקורות חיצוניים.

בריאות ותחזוקה

בשל גודלו, התחזוקה של האקווריום דורשת תשומת לב רבה, כולל ניקוי וסינון מים קבועים. יש לשמור על איכות מים גבוהה ולהבטיח שאין עומסים יתר על המידה באקווריום. מחלות נפוצות עשויות לכלול פטריות וזיהומים שונים, ולכן חשוב לשים לב לכל שינוי בהתנהגות או במראה של הדג.

סיכום

הכריש הסיני פסים הוא דג מרשים ומרתק שיכול להוות תוספת ייחודית לאקווריום, אך דורש תנאים מיוחדים ותחזוקה קפדנית בשל גודלו והתנהגותו. עם טיפול נכון ומסירות, דג זה יכול לשגשג באקווריום ולספק שנים רבות של עניין ויופי.

הפוסט דג עטלף הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

דומה שאין דג "יהודי" יותר מן הקרפיון, אשר מלווה אותנו באופן מסורתי בחגים ובתבשילים שונים. ראשו מפאר את שולחן החג, יהודי אשכנז מכינים ממנו גפילטע פיש, הוא מככב במתכונים חריפים ואפילו במרקי דגים (ביחד עם הביצים) אצל יהודי פרס.

משפחת הקרפיונאים ( Cyprinidae או ציפרינידים), היא אחת מן הגדולות והמגוונות ביותר בעולם. קצת בדומה לתפוצות ישראל, ניתן למצוא קרפיונאים במקווי מים מתוקים בכל פינה ברחבי הגלובוס. החל מדגי להקה קטנטנים, דרך דגי הזהב והקוי המפוארים של המזרח הרחוק, ועד לדגים הגדולים של צפון אמריקה.

ככל הידוע לנו, זו משפחת הדגים הגדולה ביותר בתבל ויתרה מכך, זו משפחת בעלי החוליות הגדולה ביותר שקיימת, והיא כוללת למעלה מ 2,400 זנים שונים.

לקרפיונאים תכונות משותפות מרתקות: אין להם קיבה ושיניים, והם טוחנים או לועסים את מזונם באמצעות מסרקים הממוקמים בעומק הפה. אך אל דאגה, מסרקים חזקים אלו מסוגלים בחלק מהזנים לרסק אפילו חלזונות.

אצל מרבית הקרפיונאים חוש השמיעה מפותח יחסית והם נעזרים בשמיעתם גם בתנאי מים עכורים במיוחד, שבהם לא ניתן לראות כמעט כלום. תכונה מרתקת נוספת שלהם היא היכולת לבלוע אוויר אטמוספרי מפני המים ולהשתמש בו, גם במים עומדים, שבהם כמות החמצן דלה במיוחד.

את הקרפיונאים תוכלו למצוא באמריקה, אפריקה, אירופה ואסיה. הנציג הגדול של המשפחה הוא הפייק מינו (סקאופיש) מצפון אמריקה, שמגיע לעיתים לאורכים של 1.8 מטר. הקטן ביותר הוא זן מסויים של דניו, שמגיע לאורך של 12 מילימטרים בלבד.

כל בני המשפחה מטילים ביצים וכמעט כולם מותירים את הביצים לבדן (שגר ושכח). יוצאי דופן מסויימים בונים קן או שומרים על הביצים עד הבקיעה ויש אפילו זן מסויים שמטיל את ביציו בתוך צדפות.

היעדר שיניים וקיבה משפיע רבות על הבחירות הקולינריות של בני משפחת הקרפיונאים. חלקם הגדול מגביל עצמו לצמחים, אצות וחסרי חוליות קטנים. חלק מהקרפיונים (כמו קרפיון הכסף למשל) מסננים חלקיקים מהמים. בשל התפריט הקולינרי שלהם, מסייעים הקרפיונים פעמים רבות לבני האדם והם משמשים כמדבירי אצות ואף חלזונות (שמעבירים פעמים רבות מחלות שונות).

לקרפיונאים מערכת יחסים ארוכת שנים עם בני האדם. כבר בכתבי אריסטו ופליניוס מופיעים דגים אלו בעולם המערבי. בסין ובמזרח הרחוק, בוייתו הקרפיונאים שנים רבות קודם לכן. ניתן למצוא ציורים של דגי זהב כבר במצרים העתיקה. הם משמשים כדי מאכל בחלק גדול ממדינות העולם שאין להן גישה לים (כמו למשל מדינות צפון מזרח אירופה). הסיבות העיקריות לכך הן עמידות יוצאת דופן למגוון רחב של טמפרטורות ותנאי מים ובנוסף, רבייה קלה, מהירה ובכמויות גדולות.

מסורות רבות נקשרו באכילת הקרפיונים וביניהן, אכילת ראש הדג בראש השנה. אכילת ביציו כסימן לפריון. בתקופות שבהן הקרפיונים לא היו נגישים במקרר הסופרמרקט הקרוב, פיתחו עמים שונים מגוון רחב של שיטות לשימור הדג, החל מייבוש והמלחה ועד שימור בחומץ, סוכר, שמן וכיו"ב. גם היום ניתן למצוא מגוון דרכים מסורתיות להכנת דגים אלו בכל רחבי תבל.

ובמעבר חד מהמטבח לאקווריום, מהווים הקרפיונאים גם הפעם נציגים גאים במגוון רחב של תצוגות וביוטופים. דגי הדניו הזעירים, הרזבורות הלהקתיות, הברבוסים, הבוטיות וכמובן, דגי הזהב והקוי שמצויים בכל בריכה (ובאקווריומים רבים), הם רק דוגמאות בודדות מתוך המגוון העצום שמחכה לכם.

למידע נוסף על דגים ממשפחת הקרפיונאים שניתן למצוא בחווה, לחצו כאן

הפוסט הקרפיון הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

דג הקוי הוא דג נוי אשר פוצל באופן מלאכותי מדג הקרפיון המצוי ומוחזק לצורך שימוש דקורטיבי בבריכות נוי ובאקווריומים. הקוי נקרא גם "קרפיון יפני".

הקוי פותח מן הקרפיון המצוי כבר בסין העתיקה, בתקופת שושלת ג’ין ולאחר מכן, הועבר גם לקוריאה וליפן. הקוי עדיין פופולארי מאד בארצות אלו מכיוון שהוא מהווה סמל לאהבה וידידות.

הקרפיונאיים הם קבוצה גדולה של דגים שמקורם במרכז אירופה ובאסיה. זנים רבים של קרפיונים נוצרו באופן מלאכותי במזרח הרחוק, שם הם משמשים בעיקר כדגי מאכל. יכולתו של הקרפיון לשרוד ולאמץ לעצמו מגוון רחב של מיני אקלים ותנאי מים, אפשרה לו להתפתח במקומות חדשים שהוא לא קיים בהם בטבע, דוגמת יפן.

היסטוריה:מוטציות צבע טבעיות נוצרו בכל מקום שבו יש קרפיונים. הסינים היו הראשונים שהרבו קרפיונים על מנת לשמר מוטאציות צבע מסויימות, לפני למעלה מאלף שנים, שם רבייה סלקטיבית של קרפיון פרוסי, יצרה את דג הזהב (הקומט). קרפיונים נקראים "קוי" ביפן.
מכל זני השבי של הקרפיונים, הקרפיון המצוי הוא אחד מן הזנים הנפוצים ביותר בשבי. הם הוצגו ליפן לראשונה לפני כ – 400 ועד 600 שנים. בשנת 1820, הרבו ביפן לראשונה את הקוי הצבעוני, בעיקר אוג’יווה, בצפון מזרח האי הונשו. עד למאה ה – 20 נוצר מגוון של דוגמאות צבע מקובלות בדגי הקוי היפאניים, אשר אליהם העולם לא היה מודע כלל, עד לשנת 1914, אז הוצג הקוי לראשונה בתערוכה בינלאומית, בעיר טוקיו. ואז הוא פרץ לתודעה העולמית והפך להיות אחד מדגי הנוי הנפוצים ביותר בתחביב.

הקוי נמכר כמעט בכל חנות בעלי חיים ברחבי העולם וספקים מסוימים (כמו חוות דג הזהב), מציעים למכירה גם דגי קוי באיכות גבוהה יותר, שמחירם גבוה בהתאם.

קצת ידע כללי

המילה "קוי" משמעותה "קרפיון" ביפנית והיא משמשת גם לדג המאכל האפור וגם לדגי הנוי הצבעוניים. בשאר העולם, המילה "קוי" מתייחסת אך ורק לדגי הנוי. מסתבר, שהמילה "קוי" מתייחסת ביפנית גם ל"אהבה" או ל"ידידות" (אם כי באיות אחר). הקירבה בין המילים היא אחת מן הסיבות העיקריות ללהיטות של היפנים אחר גידול הדג הזה.

קעקועים של דג הקוי נפוצים מאד במזרח הרחוק, בעיקר ביפן וניתן לראות אנשי "יאקוזה" רבים אשר מתהדרים בקעקוע שכזה על גבם. זני הנוי של דג הקוי מאופיינים על ידי דוגמת הצבע והצורה החיצונית שלהם: מתוך סקאלת הצבעים הבסיסית, של לבן, אדום, שחור, צהוב, כחול וקרם, ניתן למצוא אין סוף של שילובים. מגדלים ומומחים סיווגו חלק מן התצורות הללו. לדוגמה – הקוי הקלאסי (לבן, עם כתמים אדומים ושחורים), קוי פנינה (לבן כולו), קוי "גוסט" (שחור עם דוגמה לבנה זרחנית על הגוף) וקוי כנפיים (לבן, עם סנפירים ארוכים במיוחד).

דגי הקוי ודגי הזהב, מוצאם מזנים שונים של קרפיון. בעוד שדגי הזהב מתגאים במגוון רחב של צורות, סנפירים ומבנה גוף, לכל זני הקוי יש צורה דומה, אבל מגוון אינסופי של צבעים, אשר הופכים אותם למיוחדים כל כך.

גידול בשבי

הקרפיון המצוי הוא דג קשוח והוא הוריש לקוי את העמידות המרובה שלו. הקוי הוא דג של מים קרים (כלומר, אין צורך לחמם את מקום המחייה שלו), אבל יכול להסתדר היטב גם בטמפרטורות גבוהות. על מנת למנוע "שוק" טמפרטורה בקור או בחום קיצוניים, רצוי מאד לוודא שבריכת הקוי שלכם תהיה בעומק של לפחות מטר אחד. הדבר יבטיח את איכות חייו של הקוי ואת אריכות ימיו.

צבעיו הזרחניים והחזקים של הקוי מציבים אותו בעמדת נחיתות מול טורפים, בעיקר על הרקע הירוק כהה של בריכת נוי. שלדגים, חתולים, שועלים וקיפודים יכולים לרוקן לכם את הבריכה בין לילה. על מנת להבטיח שדבר כזה לא יקרה, מוטב לוודא שהבריכה שלכם עמוקה מספיק כדי שהקוי יוכלו לברוח פנימה, אל העומק.

באיזורים העמוקים יותר של הבריכה כדאי שלא יהיו עציצים או כדים שעליהם יכול חתול לעמוד ומומלץ בחום לקרות את הבריכה (מלשון תקרה) בעצים או כיסוי אחר, שימנעו מציפורי טרף מזדמנות לראות את ארוחת הצהריים הבאה שלהן. במקרים קיצוניים תצטרכו למתוח רשת מעל פני המים, כדי למנוע גישה מטורפים עקשניים במיוחד.

בבריכת קוי יש צורך במערכת פילטרציה תומכת, אשר תזרים חמצן ותוודא את ניקיונם וצלילותם של המים. מומלץ שלא לחסוך בפילטרציה ולהשקיע במערכת איכותית, שתכלול מיכל ניקוי גדול, משאבה אמינה ופילטר "אולטרא סגול" אשר יצמצמם מחלות ויסייע בשמירת צלילות המים.

הקוי הוא דג צמחוני שיאכל מגוון רחב של מזונות, כולל חסה, אפונה ואפילו אבטיח. יחד עם זאת, מומלץ לרכוש מזון מיוחד לקוי, אשר מציג להם מגוון רחב של ויטמינים ונוטריאנטים ובנוסף על כך – צף, דבר שמאלץ את הקוי לעלות אל פני המים. בשעת האכלה תוכלו לנצל את ההזדמנות לבדוק ויזואלית את הדגים שלכם: האם כולם שם? האם הם בריאים? האם יש עליהם טפילים כלשהם?דגי הקוי יזהו את המגדל שלהם ויעלו לבד אל פני המים, בציפייה לאוכל. אפשר אפילו לאלף אותם לאכול הישר מידיו של המגדל.

שימו לב – יש לצמצם את כמויות המזון הניתנות לקוי, בעיקר בחודשי החורף, שאז מערכת העיכול שלהם מאיטה כמעט לעצירה מוחלטת והם יזדקקו לכמויות קטנות במיוחד של אוכל על מנת להתקיים. ככלל, כדאי לזכור שדגים הם יצורים בעלי דם קר אשר נזקקים להרבה פחות מזון מבעלי חיים חמי דם. אין צורך להאכיל את הקוי יותר מפעם בשבוע בחודשי הקיץ ובחורף – ניתן לצמצם את ההאכלות לאחת לחודש.

דגי קוי בריאים בסביבה טובה ותומכת יחיו מאות שנים. משך חייה של דגת קוי אדום שנודעה בשם "האנאקו" תועד, משנת 1751 ועד 7 ליולי, 1977 ( 226 שנים).

רבייה

נקבת הקוי מטילה ביצים בכמויות אדירות והזכר (או כמה זכרים) מפרים אותן. לא ניתן כמעט לצפות את הצבעים שיהיו לדגיגים. בשונה מדגי זהב למשל, אצל הקוי, אפילו אם תפרידו זכר ונקבה מכל השאר ותזווגו אותם זה עם זה, חלק גדול מהדגיגים לא יהיו ראויים להיקרא "קוי" והצבעים שלהם יהיו דהויים מדיי.

בגיל צעיר מאד, לא ניתן להבדיל בין קרפיונים פשוטים ל"קוי" אמיתיים בהטלה ורק כשהם מתבגרים קצת, מתחילים המגדלים לסנן החוצה את הדגים הפחותים ולשמר את הדגים שיגדלו ויהפכו ל"קוי". מגדלים וותיקים ומיומנים מפתחים "עין" מקצועית לדבר ומסוגלים כבר בגיל צעיר לסנן החוצה את הדגים פחותי הערך. ככל שעולה גיל הדגים, כך מסננים אותם יותר ויותר עד שמכל הטלה בת אלפי ביצים נשאר אחוז נמוך מאד של דגים שראויים למכירה.

כתוצאה מהסינון הסלקטיבי הזה, וכתוצאה מהיחס העצום בין קוי "אמיתיים" לדגים שמסננים החוצה, מחירם של הקוי הולך וגדל ככל שהם מתבגרים והאיכות האמיתית שלהם מתבררת. דגי קוי בוגרים, אמיתיים, שעונים לקריטריונים המדוייקים שנדרשים לקוי מאותו זן, יכולים לעלות עשרות אלפי דולרים. קוי שכזה שרד סלקציה אחרי סלקציה אצל המגדלים עד שהוכחה מעל לכל ספק איכותו.

הקוי בישראל

בישראל יש ענף נרחב של גידול קוי, למכירה מקומית (בדרך כלל הדגים באיכות נמוכה יותר) ולייצוא. ליפן מיוצא המיטב ונמכר שם בסכומים עצומים של כסף. קיים גם תת ענף של תיירות קוי, אשר במחיר הדג (הגבוה מאד), מטיס את הקונה המעוניין לישראל ומאפשר לו להיכנס לבריכת הקוי הבוגרים ולבחור לעצמו את הדג שלו. תחביב כזה שמור בדרך כלל למתי מעט, בעיקר אנשים ממוצא יפני, אשר יוציאו סכומים אדירים על דג שהוא הכל, מלבד קרפיון מצוי.

הפוסט קוי הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

מגדלים מתחילים רבים חושבים שפילטר לבריכה עובד ע"י הסרת חלקיקים פיזיים ולכלוך מהמים וע"י כך – הופך אותם לנקיים יותר. מדובר בשגיאה, למרות שחלק קטן מהלכלוך שצף במי הבריכה אכן ייעצר בפילטר.

הפילטר משמש בעיקר כמערכת טיהור שפכים קטנה לבריכת הנוי שלכם. במונחים פשוטים: המדיה שבתוך הפילטר יוצרת שטח פנים עצום, אשר הופך לבית למיליוני בקטריות "טובות".

זקוקים לייעוץ והכוונה? זקוקים לפילטר חדש לבריכה שלכם, או לטיפול תחזוקה לפילטר קיים? אנחנו כאן בשבילכם. מלאו את הטופס כדי לפנות למומחים של דג הזהב ונחזור אליכם!

[contact-form-7]

כאשר חלקיקים, דוגמת הפרשות דגים, מזון עודף וחומר אורגני נרקב, נופלים לתחתית הבריכת נוי או מאגר המים, הם מתחילים להירקב, בעודם משחררים רעלים אל תוך המים. כאשר המים הללו עוברים דרך הפילטר, הבקטריה ה"טובה" מפרקת את הרעלים הבלתי – נראים הללו וממחזרת את המים לשימוש הדגים בבריכה.

*** שימו לב! הרעלנים (אמוניה, ניטריט, ניטראט ופוספאט) הנם בלתי נראים לעין הלא – מזויינת. יחד עם זאת, אפשר "לראות" את נוכחותם במים באמצעות ביצוע בדיקות מים תקופתיות לבריכה***

מערכות מתקדמות של פילטרים ומשאבות, יסירו גם חלקיקים מן המערכת באמצעות סינון פיזי (פרלון או ספוג) על מנת להצליל את המים. אבל עדיין חייבים לזכור שהתפקוד העיקרי של הפילטר הוא בפירוק החומרים הביולוגיים והרעלנים הבלתי נראים.

*** מים צלולים, הם לא תמיד מים נקיים!***

לכן, חיוני לקנות פילטר לבריכת נוי. רצוי להתאים אותו לגודל הבריכה ולנפח המים שלה, לכמות הדגים שאתם מעוניינים להכניס פנימה. התייעצו עם אנשי המקצוע שלנו כדי לקבל הצעות למערכת פילטרציה.

פילטר ביולוגי – כיצד זה עובד?

למרות שיש סוגי עיצוב רבים לפילטרים, העיקרון מאחורי כל הפילטרים הביולוגיים דומה. הם מכילים חומרי פילטרציה, שדרכם מי הבריכה עוברים 24 שעות ביממה (ללא הפסקה!)

כאשר מפעילים לראשונה פילטר בבריכת נוי , הוא ידרוש תקופת זמן של כחמישה עד שישה שבועות, עד שהבקטריה ה"טובה" תתיישב במדיה שבתוך הפילטרים (הפלסטיקים, הקרמיקה והספוג).

בקטריה זו תפרק אמוניה, אשר נוצרת כתוצאה מריקבון של חומר ביולוגי מת, ותהפוך אותה לניטריט.
כעת, בקטריה מסוג אחר תכנס לפעולה ותהפוך את הניטריט, שהוא חומר רעיל בפני עצמו, לניטראט – שהוא חומר לא מזיק (למעט מקרים של ריכוזים גבוהים במיוחד). הניטראט מהווה חומר דישון נהדר לצמחי בריכה אשר סופחים אותו.

האם כל בריכות הנוי צריכות פילטר?

לא. אם אינכם מעוניינים לגדל דגים, או שאתם מעוניינים לבנות בריכה "פראית" שבה המון צמחים ומספר מצומצם של דגים, תוכלו לוותר על הפילטר (שימו לב שייצוב בריכה כזו, ייקח כשנה עד שנה וחצי) בכל קונסטרוקציה אחרת, חוסר שימוש בפילטר יגרור תמותה של דגים והמון עוגמת נפש לכם.

סוגים שונים של פילטרציה ביולוגית

יש שלושה סוגים בסיסיים של פילטרים שיכולים לשמש אתכם בבריכת נוי שלכם. סוג הפילטר ישפיע על מיקומו במערכת:

פילטר גרביטציה סטנדרטי

פילטרים מסוג זה מוזנים ע"י משאבה והמים מוחזרים לבריכה באמצעות כוח המשיכה.
פילטרים אלו דורשים משאבת בריכה, אשר תזין אותם באמצעות צינורות. המים עוברים דרך הפילטר וחוזרים אל הבריכה.
במילים אחרות – הפילטר חייב להיות גבוה מן הבריכה ויש למקם אותו בנקודה שבה המים יוכלו לחזור בחופשיות אליה.

פילטר לחץ

פילטר לחץ יהיה אידיאלי לבריכות קטנות עד בינוניות. מדובר ביחידה אטומה שיכולה להיות ממוקמת מעל, מתחת או בתוך הבריכה בחלק מן המקרים. המשאבה המזינה את הפילטר יכולה להיות ממוקמת עליו או במרחק מסוים ממנו.

פילטר גרביטציה הפוך

פילטר מסוג זה יהיה אידיאלי בעיקר לבריכות נוי קוי ענקיות. מדובר בבריכה שהכינו בה מראש צנרת ניקוז בחלק התחתון שלה. המים יורדים דרך צנרת הניקוז אל הפילטר, שממוקם מתחת או בגובה שווה לגובה הבריכה ומוחזרים באמצעות משאבה חזרה.

תחזוקת הפילטר

כאשר רוצים לנקות את הפילטר, יש לשטוף אותו באמצעות מים הבריכה ולא מים מהברז. מי ברז מכילים בדרך כלל כלור, אשר יהרוג את הבקטריות ה"טובות" ששוכנות בתוך הפילטר.

יש לפצות על ניקוי הפילטר באמצעות הוספת זרזי בקטריות (ניתן לרכוש בחווה) שישחזרו במהירות את אוכלוסיית הבקטריות שנשטפה.
*** ניתן להשתמש בזרזי בקטריות גם כדי להאיץ את תהליך ה"התבגרות" של בריכה חדשה***
זכרו – ככל שהפילטר "בוגר" יותר, כך הוא יעיל יותר. לכן, יש לנקות את חומרי הפילטרציה (המדיות) רק כשהם כבר מתחילים לחסום את זרימת המים מרוב לכלוך וגם אז – מומלץ שלא לנקות את כל הפילטר אלא להשאיר חלק מהמדיה הביולוגית "מלוכלכת" לצורך אתחול מהיר יותר של מושבות הבקטריה.
באיזה פילטר לבחור?

בחוות דג הזהב תמצאו מגוון ענק של פילטרים לבריכות, מכל הסוגים והגדלים. כאשר אתם מתלבטים לגבי סוג הפילטר אותו תקנו, נסו לענות לעצמכם על השאלות הבאות:

1. מה נפח הבריכת נוי שלכם? חישוב נפח הבריכה ייעשה באמצעות הכפלת האורך, הרוחב והעומק של הבריכה (בסנטימטרים) וחלוקת התוצאה ב – 1000 כדי לקבל כמות בליטרים.
2. האם הבריכה שלכם עמוסה בדגים? כמה דגים ומה גודלם?
3. האם יש לכם מקום בתוך הבריכה? מעל הבריכה? האם הבריכה כבר בנויה או שהיא בתהליכי בנייה עדיין (ואז יש אפשרות "לשחק" עם מיקום הפילטר).
4. תמיד תבחרו מודל אחד גדול יותר מהמומלץ על האריזה עפ"י היצרן. זכרו שדגים גדלים!

זקוקים לייעוץ והכוונה? זקוקים לפילטר חדש לבריכה שלכם, או לטיפול תחזוקה לפילטר קיים? אנחנו כאן בשבילכם. מלאו את הטופס כדי לפנות למומחים של דג הזהב ונחזור אליכם!

[contact-form-7]

הפוסט פילטרציה לבריכת נוי הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

השובונקין הוא למעשה תת זן של דג זהב שמוצאו מסין. הוא נפוץ בכל רחבי העולם ובולט בצבעים החזקים שלו ובדוגמת הכתמים האופיינית. בשונה מהקרפיון המצוי, לשובונקין אין בחנינים בצידי הפה. זה הוא דג חזק, עמיד וקל מאד לגידול בבריכות ובאקווריומים.

רצוי לגדל את השובונקין בבריכה פתוחה בחצר. שם הוא ישגשג והצבעים החזקים שלו יבלטו היטב. את הבריכה רצוי לרפד בחצץ עגול ולשתול צמחיה בשפע, מוגנת באמצעות סלעים גדולים או אפילו דליים מפני הדג הזללן. שובונקין מומלץ לגדל עם דגי זהב ובריכה אחרים כמו קוי ושליירים.

במהלך תקופת הרבייה יטילו השובונקין למעלה מ – 1000 ביצים והדגיגים יבקעו לאחר כשבוע. יש לתת לדגיגים מזון חי זעיר כמו ארטמיה. הצעירים יקבלו את צבעי הבוגרים לאחר כשמונה חודשים.

את השובונקין יש להאכיל במזון בריכות. בחורף, רצוי לצמצם את כמויות האוכל מכיוון שבקור המטבוליזם של הדגים פוחת.

הפוסט שובונקין הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

שלייר כיפה אדומה הוא אחד מההיברידים המסחריים של דג הזהב הפשוט. דגי הזהב מגיעים במקור מאיזורים מסויימים במזרח אסיה, סין ויפן וכעת, הם נפוצים בכל רחבי העולם, הודות לרבייה מסחרית מבוקרת. לשלייר כיפה אדומה יש צבע לבן מטאלי, זנב מניפה מפוצל ו"כיפה" המכסה את ראשו והיא בצבע אדום.

כל דגי הזהב שייכים לקבוצת הקרפיונאים והם דגים חזקים למדיי. כיפה אדומה תסתדר היטב גם באקווריום קטן יחסית של 60 ליטר ומעלה, עם קרקעית חצץ עגול וצמחי מים קרים עמידים. שימו לב שדגי זהב הם חופרים מצטיינים ויש להם נטייה לכסות עלים של צמחים ולפגוע בהם.

תוספת עיצובית של גזעי עץ טבועים וסלעים מעוגלים גדולים תתקבל בברכה באקווריום. כאשר דגי זהב עומדים להתרבות, הם יפגינו מנהגי רבייה ברורים שלאחריהם, תטיל הנקבה בערך 1000 ביצים על הקרקעית. הדגיגים יבקעו בתוך חמישה עד שישה ימים וניתן להאכיל אותם במזונות דקיקים המיועדים לדגים מטילים. דגי זהב הם אוכלי כל ויקבלו בשמחה מגוון ענק של מזונות יבשים. הגבילו את כמות הפרוטאין ל – 30% מהצריכה שלהם. מומלץ לתת להם בעיקר מזונות יעודיים לדגי זהב.

הפוסט כיפה אדומה הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

הגמבוזיה הוא זן של דגי מים מתוקים, אשר ידוע גם בכינוי "דג היתושים". הוא שייך למשפחת המשריצים החיים (המונה גם גופים, מולים וסייפנים). השם "גמבוזיה", נובע מן הביטוי הספרדי-קובני "גמבוזינו", שפירושו – חסר תועלת.

דגים אלו מגיעים במקור ממפרץ מקסיקו, שם הם ידועים כבר שנים רבות כניזונים מלארווה (השלב המימי, דמוי התולעת) של יתושים. הגמבוזיה הינה דג עמיד למדיי והיא יכולה לשרוד באיזורים של מים עומדים, דלים בחמצן, בעלי מליחות גבוהה (כולל מי ים!) וטמפרטורות גבוהות – עד ל 42 מעלות (!) לתקופות קצרות.

סיבות אלו הפכו את הגמבוזיה לדג המים המתוקים בעל התפוצה הגבוהה ביותר בעולם, בעיקר בזכות האדם, אשר משתמש בה כדי לשלוט על אוכלוסיית היתושים באזורי המחיה שלו.

הגמבוזיות מתפשטות עוד ועוד, הן באופן טבעי והן באמצעים מלאכותיים. לא הכל וורוד – בחלק גדול מהמקרים, הכנסת הגמבוזיות ע"י בני אדם למקווי מים מקומיים, גרמה לתמותה של דגים אנדמיים (אזוריים, מקומיים), אשר אכלו בעצמם את זחלי היתושים (ועשו זאת לא פחות טוב מן הגמבוזיה).

למעשה – הכנסת הגמבוזיה למקווי מים לא שינתה כלל את כמות היתושים – אלא רק פגעה בדגה המקומית ובבעלי החיים הסמוכים לה. כך למשל, הכחידה הגמבוזיה זנים מסויימים של דגים וצפרדעים באוסטרליה, וגרמה להכחדה מוחלטת של דגי קשת באיזורים סאב טרופיים מסויימים.

הגמבוזיה היא דג קטן ואפור, עם זנב עגול ושחור ופה עליון, אשר נועד לאכילה מפני המים. גודלם וצורתם (אם לא הצבע) מזכירים את הגופי המצוי (והם אכן קרובי משפחה). הבדלי הזוויגים בין הזכר לנקבה קלים מאד: נקבות גדולות יותר מן הזכרים (וגופן עגול ומלא יותר). יתרה מכך, אצל הזכר, הסנפיר האנאלי התעגל והפך למעין צינור, בזמן שאצל הנקבה, מדובר בסנפיר משולש לכל דבר.

אצל הזכר, הצינור, הקרוי גנופודיום, משמש להולכת הזרע מגוף הזכר אל הנקבה. נקבה תגיע לבגרות מינית בגיל שישה עד שמונה שבועות ובכל עונה, היא תשריץ בין שלוש לארבע פעמים.

ההשרצה הראשונה אצל נקבה צעירה תכיל כתריסר דגיגים. לאחר מכן, תגיע נקבה פוריה למחזורים של 60 – 100 דגיגים בכל השרצה (!). נקבות מסוגלות לאכסן זרע בגופן על מנת לזווג אותו עם כל מחזור ביצים שהן מפתחות, בלי נוכחות של זכר בסביבה.

הביצים בוקעות בגוף הנקבה והדגים מושרצים החוצה כשהם חיים ושוחים. שיטה זו של רבייה יעילה בהרבה מהטלת ביצים והפרייה חיצונית, מכיוון שביצים עלולות להאכל, בעוד ששרצים בעלי יכולת שחייה עצמאית, מסוגלים להתחמק מטורפים ולשרוד. בתנאים טובים, תחיה הגמבוזיה בין שנתיים לשלוש.

היא מסוגלת להתרבות בכמויות עצומות ולהשתלט במהירות על כל בריכה שאליה היא תוכנס. עמידותה הרבה של הגמבוזיה, הגמישות שלה מבחינת תנאים סביבתיים והתיאבון העצום והבלתי נדלה שלה לזחלי יתושים הופכת אותה לדג חובה בכל בריכה ביתית.

מגדלים רבים שהתלוננו על בעיית יתושים בלתי פוסקת מספרים שהגמבוזיה הצליחה להשתלט על הבריכות ולנקות אותן לחלוטין מיתושים, דבר שהיווה הקלה מרובה לחובבי הבריכות.

את הגמבוזיה ניתן להכניס כמעט לכל בריכה או גוף מים, ובלבד שהוא איננו מחוטא ע"י כלור (כמו בריכות שחייה למשל) והוא מומלץ בחום כאמצעי עמיד ביותר לשליטה ובקרה בזחלי יתושים.

ניתן להשיג גמבוזיות בחוות דג הזהב החל מחודש אפריל ועד אמצע הקיץ

• כל התמונות בדף הן באדיבות וויקיפדיה

הפוסט גמבוזיה הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.