סטנופרקה לקוסטיקטה (Satanoperca leucosticta), הידוע גם כ**"Whitespotted Eartheater"**, הוא אחד מדגי המים המתוקים המיוחדים והמרשימים ממשפחת הציקלידים. מקורו בדרום אמריקה, באזורים כמו קולומביה, גיניאה וסורינאם. דג זה ידוע בהתנהגותו המרתקת של סינון מצע הקרקעית בחיפוש אחר מזון, ובכך זכה לכינוי "אוכל אדמה מנוקד". צבעיו העדינים בשילוב עם נקודות לבנות בולטות מעניקים לו מראה אלגנטי וייחודי שמתאים לאקווריום חובבים מתקדם.

מראה חיצוני

סטנופרקה לקוסטיקטה מתאפיין בגוף כסוף-חום עם נקודות לבנות המעטרות את פניו ואת בסיס סנפיר הגב, המעניקות לו מראה ייחודי וזוהר. שורת הנקודות הלבנות היא שאחראית לשמו המדעי – leucosticta, שפירושו "נקודות לבנות" בלטינית. הזכרים גדולים מהנקבות, כאשר פניהם מנוקדות באופן בולט יותר. דג זה יכול להגיע לאורך של עד 25 ס"מ, ולכן דורש תנאי גידול מתאימים.

תנאי גידול באקווריום

כדי לגדל סטנופרקה לקוסטיקטה בהצלחה, יש לספק אקווריום בנפח של לפחות 200 ליטר, עם מים רכים וחומציים (pH בין 6 ל-7) וטמפרטורה יציבה של 26-29 מעלות צלזיוס. מומלץ להשתמש במצע חול עדין, המאפשר לדג לסנן את המצע בבטחה.
באקווריום יש לשלב מקומות מסתור כמו סלעים ושורשים, לצד צמחים עמידים המתאימים למים רכים. מערכת סינון חזקה עם זרימת מים מתונה הכרחית לשמירה על איכות המים ועל בריאות הדג.

אופי והתנהגות

סטנופרקה לקוסטיקטה הוא דג רגוע ושקט עם תנועות איטיות ומחושבות. הוא ידוע בהתנהגותו הייחודית של סינון חול, שבה הוא מחפש מזון בקרקעית האקווריום. אף שהוא נחשב לדג חברותי בקבוצות, ייתכן שתופיע תוקפנות תוך-מינית, במיוחד בעונת הרבייה. אופיו הרגוע מאפשר לו להשתלב באקווריום קהילתי כאשר מספקים לו שותפים מתאימים.

שותפים לאקווריום

הסטנופרקה לקוסטיקטה מתאים לשילוב עם דגים שקטים בגודל דומה, כמו אוארו, גאופגוסים וסוורומים. שותפים טריטוריאליים או קטנים מדי אינם מומלצים, שכן הם עלולים להיפגע מהתנהגותו או גודלו. בחירת שותפים מתאימים תסייע בשמירה על הרמוניה באקווריום.

תזונה

הסטנופרקה לקוסטיקטה הוא דג אוכל-כול (אומניבור), ולכן יש לספק לו תפריט מגוון הכולל מזון יבש, מזון קפוא כמו תולעי דם וארטמיה, ותוספות צמחיות כמו ירקות מבושלים. תזונה מאוזנת תסייע לשמור על צבעיו היפים ועל בריאותו הכללית. מומלץ להאכיל אותו 2-3 פעמים ביום במנות מדודות.

רבייה באקווריום

רבייה של סטנופרקה לקוסטיקטה באקווריום היא תהליך מרתק. הזוג מכין אזור להטלה על מצע חלק, כמו סלע או עלה, ולאחר מכן הנקבה מטילה כ-200 ביצים, שהזכר מפרה מיד. הנקבה אוספת את הביצים לפיה ושומרת עליהן במשך כשבועיים עד שלושה. במהלך תקופה זו, הדגיגים משתחררים מהפה לאכילה, אך מוחזרים במהירות במקרה של סכנה. התנהגות זו הופכת את הרבייה לחוויה ייחודית עבור המגדלים.

תחזוקה וטיפול

כדי לשמור על בריאותו של סטנופרקה לקוסטיקטה, חשוב להקפיד על תחזוקה שוטפת של האקווריום:

• החלפות מים שבועיות של 20%-30%.
• שמירה על פרמטרים יציבים של מים רכים וחומציים.
• ניקוי סדיר של מערכת הסינון.
• אספקת מקומות מסתור וקרקעית חולית.

תחזוקה נכונה תבטיח שסטנופרקה לקוסטיקטה ישגשג וישאר בריא לאורך זמן.

האם סטנופרקה לקוסטיקטה הוא סוג של גאופגוס?

למרות הדמיון בהתנהגות ובמראה, סטנופרקה לקוסטיקטה אינו נחשב לסוג של גאופגוס, אך הם קרובים מאוד מבחינה טקסונומית. שניהם שייכים למשפחת הציקלידים ולתת-המשפחה של אוכלי האדמה (Eartheaters), אך מדובר בשני סוגים נפרדים:

• גאופגוס (Geophagus): ידועים בהתנהגות סינון קרקעית אך אינם מחזיקים דגיגים בפה.
• סטנופרקה (Satanoperca): מאופיינים בשמירה על הדגיגים בפיהם, מה שמעניק להם צורת ראש ייחודית במהלך הרבייה.

ההבדלים המרכזיים בין השניים הם בהרגלי הרבייה ובמראה: סטנופרקה לקוסטיקטה ידוע בנקודות הלבנות הייחודיות ובשמירה על הביצים בפה, בעוד גאופגוסים נוטים להטיל את הביצים על מצע פתוח ולהגן עליהן שם.

סיכום

סטנופרקה לקוסטיקטה הוא דג ייחודי שמשלב מראה מרהיב עם התנהגות מעניינת. עם תנאי גידול נכונים, שותפים מתאימים ותזונה מאוזנת, הוא יכול להפוך לאטרקציה המרכזית באקווריום שלכם. אם אתם מחפשים דג שמשלב יופי, רוגע והתנהגות יוצאת דופן, סטנופרקה לקוסטיקטה הוא הבחירה המושלמת!

הפוסט סטנופרקה לקוסטיקטה הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

ציקליד פה אש, הידוע גם בשם Thorichthys meeki, שייך לקבוצת ה"ציקלזומות" שהיו כלולות בעבר בסוג Cichlasoma וכיום נכללות בסוגים שונים. ציקליד זה נמנה עם סוג Thorichthys הכולל מספר מיני ציקלידים קטנים ממרכז אמריקה, המאופיינים בצורתם, בצבעם ובהתנהגותם הדומה.

בית גידול טבעי:

ציקליד פה אש מאכלס בטבע מקווי מים מגוונים ולעיתים עכורים במרכז אמריקה. הוא ניזון בעיקר מאצות ומחסרי חוליות שחיים בתוכן. דגים שנלכדו בטבע יכולים להפגין תוקפנות עזה המזכירה יותר את התנהגותם של ציקלידים אפריקאיים, אך רוב הדגים הזמינים בתחביב מגיעים מרביית שבי ואיבדו חלק ניכר מהתוקפנות הטבעית שלהם. לכן, ניתן לשכן אותם עם מגוון רחב של דגים, כל עוד אלו אינם עדינים או קטנים מדי.

תנאי מחיה באקווריום:

מומלץ לגדל את ציקליד פה אש בזוגות, אך ניתן לשכן אותם גם בקבוצות באקווריומים מרווחים. ציקלידים אלו דורשים אקווריום עם מערכת פילטרציה איכותית, עם עדיפות לפילטר חיצוני לשמירה על איכות מים טובה. אוורור המים באמצעות משאבת מים חיוני לשמירה על רמת חמצן נאותה במים. טמפרטורת המים המומלצת היא בין 24-28 מעלות צלזיוס, ויש להקפיד על החלפות מים שבועיות של כ-10% כדי לשמור על סביבה נקייה ובריאה לדגים. מסלעה עם מגוון מקומות מסתור תסייע לו להתאקלם במהירות לאקווריום.

טיפול בציקליד פה אש:

ציקליד פה אש נחשב לדג עמיד יחסית, אך מומלץ לשלב אותו רק במערכות מבוססות. אף על פי שמדובר בציקליד רגוע יחסית, לא מומלץ לשלבו עם דגים קטנים ועדינים או עם דגים תוקפניים יותר שעלולים לפגוע בו. מסלעה עם מגוון מקומות מסתור תסייע לו להתאקלם במהירות לאקווריום.

שותפים לאקווריום:

ציקליד פה אש יכול לפגוע בדגים שקטים ודגים תוקפניים יותר עלולים לפגוע בו. ניתן לשלב אותו עם ציקלידים שקטים אחרים ומומלץ לגדל בזוגות או בקבוצות. כמו כן, חשוב לדעת שהוא מסוגל לפגוע בשרימפסים ובחסרי חוליות קטנים אחרים.

תנאי מים:

ציקליד פה אש עמיד למדיי ומסוגל להתמודד עם מגוון רחב של פרמטרים של מים. שמירה על איכות מים טובה, פילטרציה יעילה והחלפות מים סדירות יסייעו לו לשגשג.

רבייה:

בעת הרבייה, ציקליד פה אש הופך לתוקפני יותר ויתקוף כל דג שיתקרב לטריטוריה שלו. הנקבה תטיל ביצים על משטח חלק, והזכר יפרה אותן. הם נוטים להיות אגרסיביים ביותר בעת הדגירה והשמירה על הצאצאים. חשוב לספק להם מקום מסתור מתאים ולדאוג לתנאים טובים באקווריום כדי להבטיח רבייה מוצלחת.

סיכום:

ציקליד פה אש הוא דג מרשים בצבעיו ובהתנהגותו, המתאים למגוון רחב של מערכות אקווריום. עם טיפול נכון ותנאים מתאימים, הוא יכול להוות תוספת מעניינת וצבעונית לאקווריום שלכם.

הפוסט ציקליד פה אש הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

האקרה הכחולה, הידועה גם בשם "ציקליד נאון" (Blue Acara), היא אחד מדגי הנוי הפופולריים ביותר בקרב חובבי האקווריומים. הדג משלב מראה עוצר נשימה עם אופי רגוע יחסית לציקלידים אחרים, מה שהופך אותו לבחירה מושלמת לאקווריום מים מתוקים. במאמר זה נצלול לעומק עולמו של האקרה הכחולה ונבין מדוע הוא אחד הדגים המועדפים על מגדלי דגי הנוי.

מוצא הדג ומשמעות השם

האקרה הכחולה מגיעה ממקווי מים מתוקים באמריקה הדרומית, בעיקר מוונצואלה וטרינידד. שם הדג, Andinoacara pulcher, מתייחס למראהו היפה – המילה "Pulcher" בלטינית פירושה "יפה". הדג זכה לכינוי "ציקליד נאון" בזכות צבעיו הזוהרים, המזכירים אורות ניאון בוהקים.

מראה חיצוני ומאפיינים

האקרה הכחולה הוא דג בעל גוף קומפקטי ומעט מגושם, עם צבעים מרהיבים של כחול מתכתי, ירקרק וכסוף. על פניו מופיעים פסים אופקיים ירקרקים, בעוד קשקשי הגוף מנצנצים תחת התאורה כמו יהלומים קטנים. סנפיריו ארוכים וזורמים, ולעיתים ניתן להבחין בגוון כתום עדין בקצותיהם.

הדג מגיע לאורך של כ-13-16 ס"מ בבגרותו, כשהזכרים נוטים להיות גדולים ומוארכים מעט יותר מהנקבות. הבדל נוסף הוא שהזכרים מפתחים בליטה קלה על ראשם בגיל בוגר. צבעיהם הופכים עזים יותר ככל שהם מתבגרים, מה שמוסיף ליופיים הכללי.

התנהגות באקווריום

למרות היותו ציקליד, האקרה הכחולה נחשב רגוע יחסית, במיוחד אם משווים אותו לבני משפחת הציקלידים האחרים, כמו ה"Green Terror". הוא מסתדר היטב עם דגים שקטים בגודל דומה, אך יש להימנע משילוב עם דגים קטנים במיוחד, שעלולים להפוך לטרף.

האקרה הכחולה נהנה משחייה באזורי האמצע והתחתית של האקווריום, ולעיתים יחפור מעט במצע. חשוב לספק לו מקומות מסתור כמו אבנים, גזעי עץ ומערות קטנות. הוא אינו תוקפני כלפי צמחים, כך שניתן לשלב צמחייה חיה באקווריום.

דרישות גידול באקווריום

כדי להבטיח חיים בריאים ונוחים לאקרה הכחולה, יש לספק תנאי גידול מתאימים:

• גודל אקווריום: מינימום 100 ליטר לזוג, אך רצוי 150–200 ליטר לתנועה חופשית.
• טמפרטורת מים: 22–30 מעלות צלזיוס.
• pH: בין 6.5 ל-8.0.
• קשיות מים: 3–6° dGH.
• פילטרציה: חזקה אך לא עם זרם חזק מדי.
• מצע: חול או חצץ דק, שיאפשר חפירה קלה.
• מומלץ לעצב את האקווריום עם צמחים עמידים כמו אנוביה, ווליסנריה או ג'אווה פרן, לצד סלעים וגזעים טבעיים. דקורציה זו לא רק משפרת את המראה אלא גם מספקת אזורי מסתור חיוניים לדג.
• תזונה נכונה

האקרה הכחולה הוא אוכל כל (אומניבור), ולכן תזונתו צריכה להיות מגוונת:

• מזון יבש: פתיתים או גרגירים איכותיים המיועדים לציקלידים (כמו למשל אנין נון, מתוצרת החווה)
• מזון חי או קפוא: תולעי דם, דפניה וארטמיה.
• ירקות: פרוסות קישוא, תרד מבושל או אפונת גינה קלופה.
• כדי לשמור על צבעיו הבוהקים, מומלץ לשלב מזון עשיר בקרוטנואידים, כגון מזון יבש ייעודי לציקלידים צבעוניים. תזונה מאוזנת תשמור על בריאותו ותמנע בעיות עיכול.

רבייה באקווריום

רביית האקרה הכחולה נחשבת פשוטה יחסית בתנאים מתאימים. הזוג יבחר משטח חלק, כמו אבן שטוחה, וינקה אותו היטב לפני ההטלה. הנקבה מטילה בין 100 ל-300 ביצים, והזכר מפרה אותן מיד לאחר מכן.

ההורים מגנים באדיקות על הביצים והדגיגים, ולעיתים יתקפו דגים אחרים שמתקרבים. הביצים בוקעות תוך 2–3 ימים, והדגיגים מתחילים לשחות באופן עצמאי לאחר כשבוע. בשלב זה, חשוב להציע מזון זעיר כמו ארטמיה מובקעת.

בריאות ומניעת מחלות

• האקרה הכחולה הוא דג חזק יחסית, אך יש לשים לב לסימני מחלה כמו כתמים לבנים (איכתיופטריוס), נפיחות חריגה או חוסר תיאבון.
• טיפים לשמירה על בריאות הדג:
• החלפות מים שבועיות של 20–30%.
• שמירה על פרמטרי מים יציבים.
• הימנעות מצפיפות יתר באקווריום.
• תזונה מאוזנת.

התאמה לאקווריום קהילתי

האקרה הכחולה משתלב היטב באקווריום קהילתי עם דגים שקטים בגודל דומה, כמו גורמים, קשתות (Rainbowfish) וטטרות גדולות. יש להימנע משילוב עם דגים אגרסיביים או קטנים במיוחד.

תוחלת חיים

בתנאים טובים, האקרה הכחולה יכול לחיות בין 8 ל-10 שנים. טיפול נכון, תזונה איכותית ותחזוקה שוטפת של האקווריום יאריכו את חייו וישמרו על מראהו המרשים.

אתגרי גידול אפשריים

• למרות שהאקרה הכחולה נחשב לדג קל יחסית לגידול, ישנם אתגרים שחשוב להכיר:
• תוקפנות בתקופת הרבייה: בזמן ההטלה והגידול, ההורים הופכים מגוננים יותר.
• רגישות לשינויים: שינויים חדים בפרמטרי המים עלולים לגרום ללחץ.
• צפיפות יתר: דגים אלו זקוקים למרחב שחייה, וצפיפות עלולה להוביל להתנהגות אגרסיבית.

סיכום

האקרה הכחולה, או ציקליד הנאון, הוא תוספת מושלמת לכל אקווריום מים מתוקים. עם צבעיו המרהיבים, אופיו השקט וקלות הגידול, הוא מתאים הן למתחילים והן למגדלים מנוסים.

ב"חוות דג הזהב" תוכלו למצוא את האקרה הכחולה, לצד ציוד מקצועי וגישה לייעוץ אישי. צרו קשר עוד היום ובואו לבקר אותנו – נלווה אתכם בכל שלב בדרך לאקווריום החלומות שלכם!

הפוסט ציקליד נאון / אקרה כחולה הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

גאופגוס טפחוס הוא דג יפייפה ורגוע שנחשב ל"פנינה נדירה" בתחביב: הוא יוסיף צבע אדום ייחודי והדר מלכותי לכל אקווריום. מקורו בריו טפחוס (מיובלי האמזונאס) שבדרום אמריקה ובדומה לגאופגוסים אחרים, הוא מסנן חול בפיו ובזימיו ומחפש מזון.

לגאופגוס ראש אדום (או כתום) בולט, גוף אפור ורצועות דקות בצבע זהב/ירוק לאורך הגוף, עם קשקשים מחזירי אור זרחניים. זהו דג יפה במיוחד, שצריך להתאקלם באקווריום כדי להציג את הצבעים היחודיים שלו. לרוב בחנות הוא ייראה כמו "עוד דג אפור ומשעמם". המראה עלול להטעות!

באקווריום בינוני עד גדול (150 – 200 ליטר), הטפחוס יסתדר מצויין עם חול דק שאותו הוא יוכל לסנן כדי לחפש שאריות מזון ומגוון גדול של מקומות מסתור וטריטוריות (למשל – גזעי עץ שקועים, סלעי בזלת וטוף או אפילו צמחים חיים). שימו לב, שהוא נוטה לאכול מפעם לפעם צמחייה, לכן יש לבחור צמחים עמידים וחזקים לדקורציה ותמיד עדיף לשתול אותם בתוך כדים.

הם אוהבים מים חמימים, רכים וחומציים מעט, עם פילטרציה איכותית, תאורה חלשה יחסית (אפשר להשתמש בתכסית צמחייה טובה כדי לעמעמם את האור בתוך האקווריום) וחשוב מכל, שותפים באקווריום! גאופגוס טפחוס אוהב את חברת בני מינו ויסתדר נהדר עם ציקלידים שקטים אחרים באקווריום קיבוצי.

הטפחוס אוכל כל ויחפש באופן קבוע מזון בקרקעית האקווריום. יש להציע לו מגוון מזונות, מארטמיה, דרך תולעי דם ועד למזון יבש – שוקע לתחתית.

זהו דג דוגר פה (בשונה ממרבית הציקלידים האמריקאיים ובדומה דווקא לציקלידים אפריקניים). הוא קל מאד לגידול ולרבייה. על מנת לעודד רבייה יש לתת לדגים מזונות עם ריכוז חלבונים גבוה, להעלות בהדרגה את טמפרטורת המים ל 30 מעלות (כדי לדמות אביב/קיץ) ולהוריד בהדרגה את רמת ה pH באמצעות הוספת כבול לפילטר.

נקבת הטפחוס תטיל כ 300 ביצים באיזור שנוקה מראש. הזכר יפרה אותן ובמשך היום, הנקבה תאסוף את הביצים לפיה ותטפל בהן עד שיבקעו. ההורים יחפרו חורים במצע כדי לספק בהם הגנה לדגיגים ויחזירו אותם לפה במשף הלילה. לאחר 2 – 3 שבועות, הדגיגים יחלו לשחות בחופשיות ועדיין יזדקקו להורים לשם הגנה ומסתור. את הדגיגים ניתן להאכיל בארטמיה מובקעת ובמזון מיובש טחון (אנין נון גודל 0 למשל) עד שיגדלו מעט.

הפוסט גאופגוס טפחוס הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

הרמירז הוא ציקליד ננסי מדרום אמריקה שמוערך בכל רחבי העולם בשל האישיות הכובשת שלו והצבעים המדהימים. מדובר בדג רגוע, עדין וחברותי וישחה בשמחה עם דגים אחרים, לא אגרסיביים ובעלי גודל דומה, באקווריום קיבוצי או אקווריום צמחייה.

את הרמירז ניתן למצוא בתחביב בעיקר בגוונים כחולים או בהירים ובשני המקרים, מדובר בדג מהמם.

ניתן להחזיק אותם באקווריום קטן יחסית, של 40 ליטר, עם צמחייה עשירה, מקום לשחייה ומספר מערות או כדים שבהם יוכל להסתתר ולהתרבות. אף על פי שמדובר בדגים רגועים ושלווים, הם עלולים להפגין התנהגות אגרסיבית כלפי שותפים לאקווריום במקרה של הטלה ובהעדר מקומות מסתור מספקים.

אסור להתפשר על תנאי המים כשמדובר ברמירזים: הם זקוקים להחלפות מים מרובות, פילטרציה טובה ומים צלולים ונקיים.

הרמירז יאכל מגוון רחב של מזונות, כולל אנין נון, מזון לציקלידים ננסיים, תולעי דם קפואות ועוד.

הפוסט ציקליד רמירז – Mikrogeophagus ramirezi הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

הסקלאר, הוא ציקליד אמריקאי שמוצאו בנהרות וביובלים של דרום אמריקה. מדובר בדגים מאורכים, צרים, עדינים ושקטים שמתאימים למגוון רחב של אקווריומים קיבוציים, אקווריומי צמחייה, ועוד.

הסקלארים מעדיפים אקווריום עם זרימת מים חלשה יחסית אך יציבה. מים נקיים מאד (החלפות מים מרובות ופילטרציה טובה), מעט חומציים. מלבד צמחים כדאי לדאוג לסלעים ולגזעי סחף שירהטו את דפנות האקווריום – אבל הקפידו על מרחב שחייה ראוי לדגים הללו שמעדיפים להימצא במרכז גוף המים.

כדי להרבות סקלארים כדאי להחזיק מספר זכרים ונקבות ולתת להם ליצור זוגות. הנקבה תטיל ביצים על משטח חלק ונקי (עלה רחב, סלע שטוח או אפילו עציץ חרס).
יש להאכיל את הדגיגים בארטמיה מובקעת עד שהם גדולים מספיק למזון יבש מרוסק.

סקלארים יאכלו מגוון רחב של מזונות אבל יקבלו בשמחה תולעי דם, שרימפס קפוא ואנין נון.

הפוסט סקלאר – דג מלאך הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

ייתכן שהחזקתם אקווריום כבר כמה שנים והתנסיתם במגוון רחב של דגי מים מתוקים: דגי זהב ודגי קוי, גופים, סייפנים ומשריצים חיים אחרים. עברתם אולי בשלב כזה או אחר לדגים אגרסיביים יותר כמו הציקלידים הצבעוניים. וכעת, עולה השאלה – לאן ממשיכים הלאה?

ייתכן שראיתם כבר בזווית העין את דגי הדיסקוס המלכותיים. דגים צרים, גבוהים, עגולים ובעלי דוגמאות צבע מדהימות. התנועה השקטה שלהם שובה את העין ודוגמאות הצבעים שלהם מסחררות אפילו מגדלי דגי נוי וותיקים, אשר מוכנים להוציא מאות ואף אלפי שקלים על אחד מן הדגים המיוחדים, המעניינים ויוצאי הדופן ביותר שקיימים. זן אחד ויחיד, שבשבילו מקימים אקווריום שלם.

הדיסקוס (Symphosodon) הוא שם כולל לשלושה זני טבע ממשפחת האמנוניים (ציקלידים) אשר חיים במקור בכל אגן האמזונס. זני הטבע נדירים ביותר במסחר ועל פי רוב, הדיסקוסים שתראו בחנויות, מוצאם במזרח הרחוק והם תולדות והכלאות של זני המקור, אשר פותחו במיוחד כדי לקבל צבע וצורה מושלמים (קצת בדומה למשל, לכלבי מחמד).

גידול הדיסקוסים בשבי יכול להיות כיף גדול ואקווריום מלא בדגים החביבים האלו הוא מראה מרשים ומעורר סיפוק יוצא דופן. דגי הדיסקוס חכמים למדיי והם יזהו את המגדל שלהם ויגיבו כלפיו בחיבה. הם עוקבים אחרי המגדל שלהם כשהוא מסתובב בקרבת האקווריום והם ערניים מאד למה שקורה מסביב (הם אפילו צופים בטלוויזיה כשהיא דלוקה).

אז מה צריך בשביל לגדל דיסקוסים מוצלחים בבית?

קודם כל צריך מים. ולא סתם מים. בישראל מי הברז קשים יחסית ועשירים בקלציום ובאפר. מים כאלו מקשים על גידולם של הדיסקוסים, שמגיעים מאיזורים של מים רכים וחומציים. המהדרין נוהגים לרכך את מי הברז באמצעות דילול שלהם במי אוסמוזה הפוכה. ניתן לגדל בהצלחה דיסקוסים במים קשים ומטופלים (אנטי כלור וכדומה) אבל הדגים יהיו רגישים יותר והסיכויים שהם יתרבו באקווריום יקטנו בהרבה.

יש המוסיפים תוסף "מים שחורים". הדיסקוסים חיים בטבע באיזורים בהם המים עכורים מאד בשל סחף ורקבובית שנושרת מן העצים ויערות הגשם בסביבה. הצבע השחור ניתן למים כתוצאה מהטאנינים והחומרים האורגאניים השונים.

ניתן להגיע לצבעים כהים ע"י שימוש בגזעי עץ מסויימים המיועדים לכך. הם גם דקורטיביים וגם צובעים את המים בגוון חום. זה לא חובה, אבל זה בהחלט יוסיף לבטחונם ובריאותם של הדיסקוסים.

טמפרטורת המים גם היא ראויה לדיון מיוחד. הדיסקוסים חיים בסביבה חמה. מאד חמה. טמפרטורת המים המועדפת היא 28 מעלות צ'לזיוס. חשוב לקחת את זה בחשבון אם רוצים לשלב אותם עם דגים אחרים (ועם צמחייה) שרגישים לטמפרטורות מים גבוהות כאלו.

בדומה כמעט בכל דג אחר – גודל האקווריום יהיה משמעותי לאיכות חייהם ובריאותם של הדיסקוסים. הם אוהבים מרחב והם גדלים הרבה (קוטר 15 – 20 סנטימטרים לפרטים בוגרים בשבי ואפילו יותר) והם אוהבים להיות עם דיסקוסים נוספים, כך שצריך לקחת את גודל הלהקה בחשבון. תשאפו לאקווריום ארוך וגבוה, אשר יציג את הדיסקוסים בצורה היפה ביותר שלהם.

פילטרציה חזקה נדרשת. הדיסקוסים חיים במים עכורים אבל הפרמטרים הכימיים של המים חייבים להיות מושלמים. הם רגישים מאד לאמוניום, ניטריט וניטראט – שהם תוצרי לוואי של אקווריומים סגורים. כדאי לצרף לאקווריום פילטר חיצוני גדול (או אפילו שניים בינוניים). את נקודות יציאת המים של הפילטרים כדאי לפצל כמה שיותר כדי כדי לקבל תנועה של מים בכל האקווריום – מבלי לקבל זרם חזק שעלול לפגוע בדגים ולהפריע להם.

בלי קשר לפילטרציה – דיסקוסים צריכים החלפות מים – והרבה. כמה הרבה? יש המחליפים מים אפילו פעמיים בשבוע. בכמות קטנה של כ – 5% בכל פעם, מוציאים מים מהאקווריום ומכניסים מים חדשים, שעברו טיפול באנטי כלור וריכוך אם צריך. פילטרציה עושה עבודה נהדרת בסילוק הרעלנים החזקים יותר – אבל גם תוצרי הלוואי שלה מצטברים ועלולים לפגוע לכם בדגים.

המהדרין מעדיפים לגדל את הדיסקוסים באקווריום שמוקדש אך ורק לזן האצילי הזה. יחד עם זאת, ניתן בהחלט לגוון את האקווריום ולהוסיף לדיסקוסים בני לוויה שונים אשר יגוונו את האקווריום ויוסיפו מעט צבע ועניין.

המומלצים ביותר ככלל הם דגים קטנים ושקטים שלא יתחרו עם הדיסקוסים על מקורות המזון (מדובר באכלנים איטיים יחסית) ולא יפגעו בהם או יציקו להם.
כך למשל, מתאימים מאד דגי הגופי הקטנים והצבעוניים, ממשפחת המשריצים. הם יוסיפו צבע ותנועה, ובתנאי מים מתאימים הם יתרבו בלי הפסקה ויספקו גם מזון חי לדיסקוסים.

עוד בן לוויה מוצלח הוא דג הקרדינל. מגדלים רבים מבלבלים בין טטרה קרדינל לטטרה ניאון, דגים דומים זה לזה. אך בעוד שהקרדינל מאותה סביבת מחיה כמו הדיסקוס ומתמודד היטב עם הטמפרטורות הגבוהות להן הוא זקוק, הניאון טטרה יגווע.

טטרות הם משפחה של דגי להקה קטנים שמוצאם מדרום אמריקה. טטרות נוספות שיתאימו מצויין לדיסקוסים הן: טטרה קיסרית, טטרה אף אדום וטטרה לימון.
דגי קרקעית יכולים להיות גם כן תוספת מצויינת. המדובר בדגים שקטים יחסית ששוכנים בדרך כלל על קרקעית האקווריום ושומרים על ניקיונה כשהם מחסלים כל פירור מזון שנוחת על הרצפה. ניתן להכניס דגי בוטיה ליצן (עם זהירות מסויימת). קורידוראסים מומלצים בחום.

ציקלידים דרום אמריקניים ננסיים ושלווים, כמו אפיסטוגרמה ורמירז הם שותפים מצויינים שיתמודדו בהצלחה עם הטמפרטורות הגבוהות שהדיסקוסים אוהבים כל כך.

שפמנונים דרום אמריקניים שקטים יחסית יכולים להסתדר גם כן עם דיסקוסים – בעיקר ממשפחת המנקים. התייעצו תמיד עם המוכר בחנות ועם הפורומים באינטרנט לפני רכישה. הרבה יותר קל להכניס דג לאקווריום מאשר להוציא אותו משם.

דקורציה באקווריום צריכה להיות מועטה, תוך התחשבות בשטח שחייה נרחב ככל האפשר לטובת הדיסקוסים שלכם. אפשר לגדל צמחיה באקווריום וזה מוסיף המון גם למראה הכללי של האקווריום וגם לתחושת הביטחון של הדגים (במיוחד – עם צמחים שמגיעים עד אל פני המים ומכהים את האקווריום עוד יותר). חפשו צמחים חזקים ועמידים יותר, שצריכים תאורה נמוכה ויסתדרו עם טמפרטורות המים הגבוהות שהדיסקוסים כל כך אוהבים.

תאורה באקווריום איננה מהווה בעיה גדולה במיוחד – לדיסקוסים לא איכפת כל כך אם האקווריום יהיה מואר או חשוך ולהפך, הם אוהבים אור חלש ועדין, שמעודד אותם להפגין טוב יותר את הצבעים שלהם. יחד עם זאת, אם אתם מגדלים צמחים, יש להתייחס לאקווריום כאל אקווריום צמחיה לכל דבר ואז יש להשקיע בנורות מתאימות לצמחים.

נדלקתם על דגי הדיסקוס? יש לכם סיבה טובה! מדובר בדג מדהים ומאתגר שיעורר התפעלות אפילו אצל אנשים שאינם חובבים גדולים של דגי נוי. בגיליון הבא נסיים את המאמר בפיסגת ההישגים: רבייה של דיסקוסים באקווריום הביתי שלכם!

אתם מוזמנים לקפוץ אלינו לחווה ולהתייעץ עמנו לגבי בחירת ציוד מתאים ודגי דיסקוסים מהמגוון האדיר שעומד לרשותכם!

הפוסט גידול דיסקוסים הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

אוסקר טייגר הוא הגירסה הצבעונית והמבוייתת של דג אוסקר הבר (Astronotus ocellatus), הידוע גם בכינויים אחרים כמו ציקליד שיש או ציקליד קטיפה. זהו אמנון טורף שמוצאו מאגן האמזונס, בדרום אמריקה. הוא מגיע בצבעים שחור, אדום וכתום (ויש גם וריאציה לבקנית שאפשר למצוא אצלנו בחווה!). הוא אוהב מים חמימים, חומציות מים ממוצעת ונפח מים גדול.על גבי סנפיר הזנב של הטייגר אוסקר יש תצורה המזכירה עין וצבעיו חזקים ויפים.

האוסקרים יחיו בזוג של זכר ונקבה ויקימו משפחה גרעינית יציבה לאורך שנים ארוכות. קשה מאד להבדיל בין זכרים ונקבות (בוודאי בחנות), אך בתקופת רבייה ניתן לראות אצל הנקבה בליטה באיזור איבר המין, המיועדת להטלת הביצים.

כדי לגדל אוסקרים בהצלחה יש צורך באקווריום גדול, בנפח של לפחות 250 ליטר ורצוי אף יותר מכך. מומלץ לדאוג לשכבת חצץ עבה ומספר דקורציות כבדות – לאוסקרים יש נטייה לחפור, להזיז, לשנות ולרהט מחדש את האקווריום שלהם. אין טעם לשתול צמחים שייעקרו במהירות ממקומם. יש הממליצים לשתול צמח עם כיסוי של אבנים כבדות על השורשים שלו – מניסיון שלנו, זה אף פעם לא מצליח. אם אתם בכל זאת רוצים צמחייה באקווריום – כדאי לשקול צמחים צפים.

אוסקרים צעירים יוצרים קבוצה הדוקה כדי להגן על עצמם מטורפים פוטנציאליים וזו התנהגות נורמאלית אצלם. אוסקרים גדולים יותר יעדיפו קבוצות קטנות ואף זוגות. הם אינם טריטוריאליים ואינם אגרסיביים כמו ציקלידים אחרים (במיוחד אמריקניים!) אבל הם בכל זאת יאכלו כל דבר שנכנס להם לפה. ויש להם פה עצום.

כדי להרבות אוסקרים בהצלחה יש לדאוג לאקווריום ענק של כ – 300 ליטר ומעלה. הם יטילו במים קשים או רכים, כל עוד מדובר במים נקיים, צלולים ומפולטרים היטב. הנקבה תטיל בין 1000 ל 2000 ביצים על משטח סלעי שנוקה היטב והזכר יעבור ויזריע אותן. לאחר כיממה הביצים יהפכו מאטומות לשקופות וניתן יהיה לראות את עיני הדגיגים.

האוסקרים הם הורים דאגנים. הם יטפלו בביצים ויאווררו אותם עם סנפיריהם ולאחר הבקיעה הם ישגיחו בשבע עיניים על הדגיגים שלהם ויגרשו בחירוף נפש כל דג שמתקרב לאיזור.
ניתן לתת לדגיגים ציקלופים ומזון ננסי נוסף.

אוסקרים הם דגים טורפים ואוכלי בשר, שיהנו מארוחות גדולות ומלוכלכות. הם יאכלו דגים קטנים, תולעים, מזון בשרי קפוא או יבש. שימו לב שהם מלכלכים מאד ולכן יש לדאוג לפילטרציה מתאימה באקווריום.

הפוסט אוסקר טייגר הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

תוכי אדום (או תוכי דם) הוא התוצר של הכלאה מכוונת בין ציקלידים מרכז אמריקניים שונים ואינו קיים בטבע כזן עצמאי. גופו עגולה, עם אף דמוי מקור וצבעו משתנה מכתום לאדום עם התבגרותו.

התוכי נוצר לראשונה בטאיוון באמצע שנות השמונים, והוא הכלאה בין ציקליד מידאס וציקליד ראש אדום. בשל העובדה שמדובר בבן כלאיים, אין לו שם מדעי.

על מנת לגדל תוכי דם בהצלחה יש לאפשר לו מרווח שחיה נרחב – אקווריום של כ – 200 ליטר יהיה מוצלח לצורך העניין . הם אוהבים קרקעית חולית, סלעים ומגוון מקומות מסתור. ניתן לשתול צמחיה חיה, בתוך כדים או בין סלעים, כדי להגן על השורשים מתלישה.

זהו דג שקט יחסית כלפי דגים בעלי גודל דומה לשלו אבל ציקלידים אגרסיביים יותר נוטים לפגוע ולהציק לו.

על פי רוב תוכי דם איננו דג פורה ונדירה רביה מוצלחת שלו באקווריום. ייתכנו זוגות שיטילו ביצים ויתנהגו בצורה טריטוריאלית אבל הביצים לא יופרו.

תוכי דם הוא דג אוכל כל. הוא יאכל מזונות קפואים ויבשים, כולל תולעי דם, טוביפקס, ארטמיה ודפים. מומלץ לשדרג את מזונו עם מחזקי צבע יעודיים לתוכי, שנמכרים בחווה.

הפוסט תוכי דם הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.

הגרין טרור הוא ציקליד אמריקאי יפייפה, עם גוף ירקרק ונקודות בצבע כחול זרחני באיזור הפנים. לזכרים של זן זה יש זנב מעט ארוך יותר הממוסגר באדום או כתום.

לגרין טרור נדרש אקווריום גדול יחסית, של כ – 200 ליטר, עם קרקעית חולית ודקורציה סלעית כבדה שתספק מגוון גדול של מקומות מסתור וטריטוריות קטנות. אם תרצו לשתול צמחייה חיה, יש להקפיד על שתילה בתוך כדים ולא ישירות בקרקעית מכיוון שלדגים אלו יש נטייה לתלוש ולעקור צמחייה (ובעצם דקורציה באופן כללי: כל דבר שלא יהיה כבד מספיק – יוזז מהמקום).

גרין טרור הוא דג יחסית שקט כלפי דגים בגודל דומה לשלו אבל עלול להפוך לטריטוריאלי מאד בבגרות ובעיקר בתקופת רבייה.

גרין טרור יתרבה בקלות רבה באקווריום הביתי שלכם ובמגוון רחב של תנאי מים. הזכרים והנקבות יצרו זוגות. הנקבה תנקה איזור שטוח (סלע, או גזע עץ) ותדביק אליו את הביצים שלה, אותן יזריע הזכר לאחר מכן. אם תוציאו את הדגיגים, הגרין טרור ימשיכו להתרבות שוב ושוב בכל מספר שבועות. לחובב הביתי עדיף דווקא כן להשאיר את הדגיגים באקווריום, כדי ליהנות מהתנהגות המופתית של ההורים, אשר מטפלים בדגיגים ושומרים עליהם היטב.

אלו דגים אוכלי כל, אשר יקבלו בשמחה מזון יבש, קפוא או חי, כולל תולעי דם, טוביפקס דפים וגרגרים. מזון "אנין נון" מתאים להם במיוחד!

הפוסט גרין טרור הופיע לראשונה ב-חוות דג הזהב 8 בע"מ.